הורמון גדילה- המשך
דיון מתוך פורום פיזיולוגיה של המאמץ
1)תודה על התייחסותך חורש, אך רציתי לתהות בשאלה האם קיים מלאי מוגבל של תאים היכולים להתחדש, וכאשר "מבזבזים" אותו בבנייה של שרירים הגוף מזדקן מהר יותר? 2)רוצה להתעכב בקצרה על כך שלדבריך פעילות גופנית ואימוני כוח יוצרים פעילות רחבה של פקטורים מולקולריים וביוכימיים, שמווסתים את הגידול התאי ומונעים יצירת גידולים סרטניים. - מה לדעתך הם אותם תגובות ביוכמיות והורמונליות המווסתות את הנזק של הורמון הגדילה? האם אלו נוגדי חמצון המתגברים במאמץ פיזי? האם זה הסתגלות יותר טובה לדלקות ועוד?? כך שהורמון גדילה מופרש אך נזקיו הם בטלים בשישים
1.למעשה צריך ראשית להפריד את קבוצות התאים לאלו שמשכפלים את עצמם ומתחדשים כל הזמן כמו תאי עור, תאי אפיטל ותאי דם לדומה, לבין תאים שרמת השכפול וההתחשדשות שלהם נמוכה מאוד בבגרות אם בכלל, כמו: תאי עצב ותאי שריר, שהתיחסת אליהם בשאלתך. לכן נושא האימון לא ממש רלוונטי לעניין "הבזבוז". נכון שיש תיאוריות שמדברות על התקצרות של קצה הDNA לאזורים שמכונים טלומריים שהולכים ומתקצרים עם כל שכפול של תא, אך זה לא רלוונטי כאמור לתאי שריר. 2. ראשית אתה צריך לצאת מההנחה שהורמון גדילה הוא רע ומזיק. להפך יש לו תפקידים רבים חשובים מעבר לתהליך הגדילה, במניעה של תהליכים ניווניים, מחלות מטבוליות והזדקנות הגוף בגיל מבוגר. כל עוד הורמון הגדילה יגיע במינון ובזמן הנכון לאתרי המטרה, אין שום סיבה לנזק ל DNA שלנו. אומנם בחיים המודרנים השילוב של עודף בצריכת חלבונים ושומנים מן החי עם חשיפה לחומרים מוטגניים יגבירו את הסיכון לגידולים, אך אל לנו להאשים את הורמון הגדילה לבדו. לעצם הפעילות הגופנית, ישנם עשרות אם לא מאות מחקרים שמראים שמאריכה את תוחלת החיים ואף מונעת גידולים סרטניים והסיבות מרובות: מניעה של גורמי סכון מטבוליים והשמנה שמגבירים סיכון לסרטן, שיפור וחיזוק של התגובה של מערכת החיסון שנלחמת בתאים סרטניים, הורדת פרטורי הדלקת ועוד....
מנהל פורום פיזיולוגיה של המאמץ
