חוסר בהמגלובין וברזל

חוסר ברזל, אי-ספיקת לב או מחלות כליה כרונית, אכן יכולים לגרום לאנמיה וירידה ביכולת האירובית. לעומת זאת עישון יביא לתגובת פיצוי עם עלייה ברמת ההמוגלובין מעל לנורמה, כדי לפצות על עלייה ב- דו וחד תחמוצת הפחמן בדם. כך שהתגובה מאוד תלויה בסוג הליקוי. פיצוי של מנגנונים אנאירוביים אכן יתרחש, עד לגבול מסוים, אצל מי שמפעיל את השרירים שלו ומאמן אותם, אבל במחלות כרוניות, המוזכרות למעלה, יכול בשלבים מתקדמים של המחלה תהליך של היחלשות ואיבוד מסה שרירית (סרקופניה), בגלל שבדרך כלל רמת הפעילות יורדת באכלוסייה חולה, היעילות האנרגטית יורדת והרמה הקטבולית (תהליכי פירוק) עולה על האנבולית (תהליכי בנייה). כמו נכן, כאשר מסה שרירית עולה, עולה גם צריכת החמצן הבסיסית והגוף במצבי חולי לא עומד בעומס מטבולי גבוה ולכן צריך להתאים את עצמו לתנאים הפיזיולוגיים והמטבוליים, על ידי ירידה כללית במשקל ובמסה שרירית.