פעילות גופנית וחסר יחסי בגלוקוז
דיון מתוך פורום פיזיולוגיה של המאמץ
היי!! פעילות גופנית ( אימון עם מספר חזרות גבוה) גורמת למצב של היפוגליקמיה יחסית המשפיעה על היבטים כמו סכרת בכך שמגבירה כמות קולטנים לגלוקוז על פני הממברנות בשרירים ובכך הם נעשים יותר רגישים לאינסולין. האם גם חסר יחסי בגלוקוז מייצר קולטנים רבים יותר באיזורי המוח, ובכך משפר את יעילותו לנצל גלוקוז אצל אנשים בריאים או אצל חולי סכרת? במה זה מתבטא סיכון מופחת לדיכאון, באנרגיה מנטאלית??
כל עוד זרימת הדם במוח לא נפגעת, לא תהיה לו מגבלה בקליטת הגלוקוז אצל אדם בריא, שכן מחסור בגלוקוז במוח יגרום מיד לתופעות נוירולוגיות ואף לאיבוד הכרה. לכן הרגישות הקולטנים והטרנספורטרים תהיה גבוה ואפקטיבית. לעומת שריר שיכל לפעול במצבי מאמץ גם באמצעות מקורות אנרגיה חליפיים בתהליך אנאירובי וליצר חומצת חלב, המוח אינו עושה כן. רק במצבי קיצון הוא יכל להשתמש במקור של גופי קטון. רוב הטרנספורטרים, מסוגים שונים לגלוקוז, נמצאים במחסום הדם מוח BBB, נעשו מחקרים שונים שמלמדים שבמצבים של מחלות שונות כמו סוכרת ואלצהיימר לדוגמה, התכונות שלהם משתנות. אך עדיין לא ידוע מספיק על הנושא. אם תרצי להעמיך, מצורף קישור למאמר: http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3497292/