ריצה במדרון - .

אז חוץ מהקטע שאם השיפוע הוא גדול אז יש סיכוי ליפול קדימה על האף הסגנון ריצה הזה מתרגל בצורה אולי בין היעילות את המהירות + עוצמה של ריצה.. רציתי לשאול איך זה קורה מבחינה פיזיולוגית? יש מושג שנקרא תהליכים של "מלמטה למעלה" , כלומר גירויים חיצוניים מהסביבה משפיעים על התהוות סינפסות וקשרים חדשים גם במערכת העצבים המרכזית וגם בצמתים של עצב- שריר - האם זה המקרה? ריצה שהיא בעקרון פסיבית ( כלומר לא צריך לבצע הרבה כוח , אלא אתה פשוט מתגלגל עם כוח הכובד) מאפשר לך להגביר את המהירות ואת העצימות ואם זה מבוצע מספיק פעמים אז מתחזקים קשרים סינאפטיים שקשורים לשרירים הפעילים, לעוצמה של הריצה ולמהירות הגיוס של אותם שרירים?? זה אותו עקרון אם ספוראטי בהתעמלות מכשירים נניח מקבילים, שבו המאמן עומד בצד ומניף או עוזר בתנועה כאשר הספורטאי עייף או לא מדייק בתנועה? האם גם פה בתיקון שחוזר על עצמו שוב ושוב יתחזקו קשרים שאחראים על דיוק יותר נכון של התנועה?? ** הנקודה החשובה זה שהמתאמן פסיבי, שאין פעולה ממערכת העצבים המרכזית שמניעה את השרירים, אלא שרירים שמונעים ע"י כוח חיצוני והשתנות של מערכת העצבים והסינפסות שהיא מעצבבת כתגובה לכך!! חורש- אם יש קישור טוב לזה אשמח מאוד, תודה!!