פעילות גופנית .
דיון מתוך פורום פיזיולוגיה של המאמץ
אהלן, מחסור יחסי בחמצן יש לו יתרונות רבות, בינהן שיקום מחלות ניווניות של פרקים, שחיקת סחוס, וראיתי גם מחקרים ראשוניים שיש השפעה מיטיבה על השעון הביולגי וזה פתח למחקרים על מחזור שינה- עירות לא תקינים או ג'ט - לג אחרי טיסה ארוכה .. רציתי לברר איזה מהפעילויות נחשבת לכזו שגורמת לחסר יחסי בחמצן מבין כל השאר? פעילות אירובית כמו ריצה או אופניים מעל הסף האנ-אירובי , אימון כוח לסבולת שריר בטווח חזרות של 15 ומעלה , או אימון כוח קלאסי של 10 חזרות בממוצע ? מחסור יחסי בחמצן מושפע יותר גם מרמה גבוהה של חומצת חלב ושינוי חומציות השריר מה שמאפיין יותר אימון כוח, ובמיוחד כאשר טווח החזרות גדול מהרגיל?
הנרי שלום, מחסור בחמצן (היפוקסיה/ אנוקסיה) יכולה להוביל לנזק בלתי הפיך לרקמה, כמו נזק לנוירונים, או לרקמת שריר במצבי של חסימת כלי דם. אלה אם כן מדובר על מצבים שבהם נוצר מחסור חלקי ורגעי באספקת חמצן, בדרך כלל מקומית, שמעודדת, לאחר מיכן תגובת פיצוי, של פיצוי מטבולי, הגברת זרימת הדם ותגובות מאוחרות של תגובות מולקולריות המגבירות תהליכים אנבוליים ואת חוסן הרקמה לתגובת סטרס. מצב זה אופייני לסטרס מטבולי כתוצאה מפעילות גופנית. מדובר בעיקר בפעילות שעודדת תהליכים אנאירוביים, כמו באימון התנגדות עם משקולות. ניתן להפחית באופן מניפולטיבי את אספקת הדם והחמצן באופן מקומי, אם נבצע תרגול שרירי מאומץ, תחת מתח שרירי מתמיד- כלומר 12-20 חזרות עם מתח שרירי לאורך כל הסט.
מנהל פורום פיזיולוגיה של המאמץ
