קשר בין מחלת גבהים לכושר גופני
דיון מתוך פורום פיזיולוגיה של המאמץ
מדוע אין קשר בין כושר גופני למחלת גבהים? אדם שיש לו כושר אירובי טוב, סבולת לב-ריאה טובה משמע, יכולת הגוף לקלוט כמויות גדולות יותר של חמצן מהאוויר במינימום זמן במהלך פעילות מאומצת, ולהעבירו באמצעות הדם לכל התאים הצורכים אותו. מדוע כאשר אדם נמצא בגובה, דבר זה אינו תורם לו. אשמח לתשובתך.
אשמח לקבל את המקור להצהרה שלך! למיטב ידיעתי קיים קשר הפוך בין רזרבה קרדיווסקולרית, לבין מחלת גבהים. נכון שיש הרבה תהליכים פיזיולוגיים נוספים חשובים שצריכים להתרחש כמו יצור יתר של המוגלובין ותאי דם אדומים, עלייה באפיניות של ההמוגלובין לחמצן ועליה בפקטורים כמו BPG ועוד, ולאנשים שונים יש קצב שונה של איקלום- לרכיב הגנטי יש כאן חשיבות מכרעת, אבל כושר אירובי עדיין מהווה יתרון בכל האמור.
אני לומדת שנה א' ביולוגיה של התא ובדיוק למדנו על מעגל קרבס. ועל ה C02 שמשתחרר ונתפס על ידי ההמוגלובין ומועבר לריאות, ועודף של C02 יכול לקרות במצב של גובה רב- מחלת גבהים. המרצה אמרה שלא נמצא קשר בין כושר גופני למחלת גבהים. אז אם אתה מאומן אירובית טוב זה אומר שבגבהים מעל 3000 מ' הגוף יסתגל יותר מהר? תודה!
מנהל פורום פיזיולוגיה של המאמץ
