הפעם אני מסיים עם הנושא הזה
דיון מתוך פורום פיזיולוגיה של המאמץ
ענית לי בשאלה הקודמת על הפרדה בין חיטוב והרזייה ובין עלייה במסת שריר המלווה בהשמנה , שהיא מומלצת ויותר אפקטיבית אצל מתאמנים מקצועיים, או כאלה שרוצים להשיג תוצאות במהירות... אז כמה שאלות לי אליך : איזה הורמונים המעודדים גדילה מופרשים בעת מצב של צריכת קלוריות גבוהה יותר מהרגיל?? האם הורמון הגדילה הוא יוצא דופן בעניין הזה? ולמה אם כן הוא אינו בא בחשבון בשיקול של צריכת הקלוריות ? ( האם השפעת מינורית, יחסית להורמונים אחרים המופרשים בעת צריכה מוגברת של קלוריות? ) זהו ציטוט מויקיפדיה - "מצב של רעב יגביר את הפרשת הורמון הגדילה, בעוד שאכילה תביא לדיכוי ההפרשה. רמה גבוהה של גלוקוז בדם תדכא את הפרשתו (היפרגליקמיה). באופן דומה, מאמץ גופני הדורש אנרגיה רבה וזמינה מעודד הפרשת הורמון הגדילה, דבר המביא לניצול שומן ויצור גליקוגן לשרירי הלב והשלד. כמו כן, עליה ברמת חומצות האמינו החופשיות תגרום להפרשת הורמון הגדילה, דבר שיגרום להחדרתן לתוך התאים. אולם עלייה בחומצות השומן החופשיות תגרום לירידה ברמתו של ההורמון." הורמון הגדילה מופרש בעיקר בעת רעב ( כלומר צריכה מעטה של קלוריות) . דבר נוסף , ובו אינו בטוח ב-100% הוא שהורמון זה מדוכא כאשר ישנם ריכוזים גבוהים של חומצות שומן או של סוכרים, האם מצב זה לא מתאפשר בעיקר בגלל צריכה תדירה של מזון ?? אכילה לעיתים רחוקות, תביא למצב שבו יהיה פחות סוכרים בדם , או חומצות שומן בדם. אם כן, מדוע הורמון זה , שיש לו השפעות רבות על בניית הגוף, העצמות , הפחתה במסת השומן ובמקביל עלייה במסת השריר, דווקא פעיל יותר בעת רעב , מאיפה יגיעו אבני בניין ( חלבונים , פחמימות) לבניית השריר במצב קטבולי שכזה ... ובנוסף , מסת שריר גבוהה צורכת בכל רגע נתון יותר אנרגיה במנוחה , מה שיכניס את הגוף לגירעון קלורי גדול יותר ... אלא אם כן האלוהים תכנן שברגע שלאדם יתווספו שרירים רבים, הוא יוכל סוף סוף לרוץ אחר עדר של אריות ולשסע אחד מהם בידיו לארוחת צהריים משביעה במיוחד P-:
שניאור, הורמון הגדילה ו- פקטורי הגדילה שהוא מאקטב IGF1, אכן עולים במצב של היפוגליקמיה. לכן באימון אנאירובי המשלב מסלולי אנרגיה גליקוליטיים יש שפעול של תהליכים אנבוליים שריריים. יחד עם זאת, המצב שונה במהלך של רעב כרוני, שיביא עם הזמן לירידה ברמת הורמוני הגדילה, יחד עם תהליכים קטבולים מואצים. הדרך הטובה ביותר להביא לעליה טיבעית ברמת IGF1 ולהביא לעליית מסה שרירית, היא ליצור על ידי אימון מצב היפוגליקמי רגעי ולאחר מכן לצרוך רכיבי תזונה מתאימים לבניית השריר. כדרך אגב-בברית המועצות, נהגו לטפל בילדים ננסים, באמצעות היפוגליקמיה המשופעלת על ידי הזרקת אינסולין, באופן מבוקר, כי GH, נחשב יקר מואוד. גם מפתחי גוף נוהגים להזריק אינסולין בסיקלים שלהם. מובן שאני לא ממליץ על כך!
:)
מנהל פורום פיזיולוגיה של המאמץ
