סחוס המצפה את העצם
דיון מתוך פורום פיזיולוגיה של המאמץ
היי חורש , שחיקת סחוס היא בעיה כאשר היא מתרחשת בגלל שלרקמות המרכיבות אותה אין זרימת דם ( בדומה לשריר או אפילו זרימת דם מועטה לרצועות) ולכן תהליכי המטבולויזם והריפוי אינם מתרחשים . איך בכל זאת בעת אימון המבוצע בהתמדה הסחוס אינו נשחק בעקבות העומס המופעל עליו בכל אימון? ולא רק זה גם לאנשים העוסקים קבוע בפעילות גופנית ישנם מפרקים יותר בריאים ופחות כואבים כך שהם באים עם רזרבה פיזיולוגית ומפרקים שמורים יותר לגיל המבוגר..?? (סוג של פרדוקס!!)
היי שניאור אולי אספק לך תשובה לחלק מהשאלות עד שחורש יגיב. דבר ראשון הסחוס אינו יכול להתרפות,והוא איננו יכול להתחדש לעולם. דבר נוסף המפרקים שלנו בגוף הם מפרקים סינוביאלים ובעת מאמץ המפרקים מפרישים נוזל סינביאלי שמונע שחיקה של העצמות בזמן המאמץ כמובן שברגע שעומס מדוד מופעל על עצם היא מתעבה,ולכן המפרקםשל אנשים שמתאמנים הם יותר חזקים. עכשיו נחכה לתשובה של המומחה
הי חברים, מתנצל על ההיעדרות, למעשה רוב התאים והרקמות בגוף האדם, הן בעלות יכולת התחדשות מוגבלת. קיימים אומנם וכוחים בספרות לגבי יכות יצירת תאים חדשים מכמות מסויימת של תאי גזע שנמצאים ברקמות כדוגמת שריר וסחוס. הסחוס מקבל הזנה של כלי דם, אך נכון נכון שאינו רווי נימי דם, כמו רקמות אחרות, ולכן מקבל הזנה בדיפוזיה שמספיקה לקיומו בתנאים נורמליים וזו לא הסיבה העיקרית ליכולת ההתחדשות המזערית שלו, כי אם, פעילות מזערית של פקטורי גדילה, האחראים לצמיחה וריבוי תאי. שניאור באשר לפרדוקס שאתה מעלה, למעשה אימון מבוקר, יוצר שינויים מולקולריים מבניים ברקמת הסחוס, רקמות החיבור, השרירים, הגידים והרצועות, המחזקים ומגמישים אותם. הסידור המרחבי של סיבי הקולגן משתפר, ואף נוצרות מולקולות שמשפרות את האלסטיות והעמידות שלהם בפני קרעים ונכון גם נוזל סינוביאלי. כך שהפרדוקס אולי נכון לציר במכונה אך לא לרקמות בגוף האדם.
מנהל פורום פיזיולוגיה של המאמץ
