פורום דיכאון בהריון ואחרי לידה

בנות יקרות אני כותבת לכן מכל הלב שלכולן יהיה מזור ואור אני סבלתי מדכאון לאחר לידה ברמה הכי חריפה שיש בנוסף לא יכלתי לטפל בילד שלי ממש הייתי עם נפש מתה ,למזלי הגעתי לאדם הנכון שהוציא אותי מזה כמו קסם ממש יצאתי מזה וחזרתי לתפקוד מלא אנשים ראו אותי לא האמינו,מצבי היה ממש רע זה מצב שרק כדורים יכולים להוציא אבל בנאדם אחד הוציא אותי מזה וזה מוטי סגל ריפוי בתקשור ממליצה לכולן בחום חפשו אותו בפייסבוק

ילדתי לפני שנה ו7, הדיכאון התפרץ 3 חודשים אחרי לידה שהתבטא בבעיות שינה קיבלתי לוסטראל ומירו. לפני חודש וחצי חליתי בcmv לראשונה והפסקתי עם הכדורים מהחשש שפוגעים לי בבריאות. נדודי השינה מאז לא פוסקים. קיבלתי טרזודיל שלא עוזר כדור וחצי כבר שבועיים אני איתו, חייבת לוריוון גם שגם איתו אני כבר חודשיים, ועכשיו הרופאה אומרת לי להוסיף רבע מירו לטרזודיל. מבולבלת עייפה, האם זה נכון לשלב מירו וטרזודיל? תודה רבה

היי תודה אבל הפורום פסיכיאטריה פה סגור לצערי

שלום, בהריון- שליש ראשון. בלידה קודמת ילדתי בניתוח עכב מנח עכוז- לא מתוכנן. פניתי לטיפול בטראומה. חוששת מהלידה הבאה שמא אאלץ שוב לעבור ניתוח. בנוסף להרגשה פיזית מורכבת של שליש ראשון מלאה חששות. מה מומלץ לעשות? לחזור לטיפול?

היי מקווה שזה מתאים לפורום הזה. בשבוע 7 הרופא בישר לי שההיריון לא התפתח. ושאני צריכה לעבור הפלה. לאחר שבוע שוב ביצעתי אולט׳ והרופא קבע סופית שאין דופק. היום אני כבר אחרי הפעולה הרחם התנקה והתוכן יצא. בימים האחרונים אני מסתובבת עם תחושה קשה… שאולי הרופא טעה.. למרות ששני רופאים בדקו אותי. שאולי מיהרתי.. שאולי לפני הכדורים הייתי צריכה להיבדק שוב. וזה פשוט יושב עליי ועושה לי רע. כי חיכיתי המון זמן להיריון הזה. אני באמת מודעת שזה לא היה בידיים שלי. וסומכת על הרופאים. אבל לפעמים המחשבה של ״ אולי״ הרופא טעה מלווה אותי ביום יום. וזה עושה לי פשוט רע!! תחושת מחנק. האם זו תחושה לגיטימית,? היא תחלוף? תודה מורן

פונה לאחר שפעם שניה קורה לי דבר כזה ופעם קודמת לא נמצא לי פתרון מרגישה ממש אומללה בגלל שנכנסתי להריון. מרגישה שכל היציאות והטיסות וכל הכיף בחיים שלי פשוט נלקח ברגע. מרגישה עלבון שחברים שלי ממשיכים לצאת כל שישי בזמן שאני מתייבשת בבית וגם פיזית לא מרגישה טוב. מרגישה צער על זה שהגוף שלי אולי לא יחזור אליי האם במצב שלי כדורים יעזרו? האם זה יעלים את התחושות הנוראיות האלה? אני מרגישה ממש אבל כאילו מישהו מת לי במשפחה (החופש שלי) כל היום רק עסוקה במי יוצא ובסטורי של אנשים אחרים שממשיכים לחיות. עבודה ולימודים לא מעבירים אצלי את התחושות האלה גם שם אני ממשיכה להתעסק בכמה אנשים אחרים חופשיים כי הם לא בהריון וכמה אני מסכנה בגלל שאני כן

לצערי הרב התחושות קיימות ואף מתחזקות אני ממתינה להריון בסיכון ובנתיים ביקשתי שיחות קיבלתי רק 3 פעמים מטעם הקופה ובזה זה נגמר. לצערי הלחץ או להתחיל לשתות כדורים ואני לא מעוניינת בכך

הי אני בת 27 הריון ראשון נוטלת וויאנס פריזמה ורקסולטי האם יש בעיה בזה והאם מומלץ להחליף למשהו פחות מסוכן בהריון תודה רבה

אני בהריון ראשון בשבוע 16 עם פוביית מחטים קיצונית לא מסוגלת לבצע בדיקות איבדתי יכולת תקשורת עם הסביבה לא מרגישה את עצמי מפחדת פחד מוות מהלידה אני על כדור הרגעה שלא עוזר לי כלל מה ניתן לעשות

שלום לך מאז הלידה, (בשעות הערב - בערך החל מ-18:00) אני במצב רוח ממש ירוד ולפעמים בוכה וכו', אבל זה קורה אם אני בבית, אם אני ובעלי יוצאים לבלות אז אני נהנית). וביום אני בסדר בד"כ. האם זה דכאון אחרי לידה? תודה!

דוקטור שלום. אני בת 33 בהריון שני ספונטני שבוע 5 , נשואה באושר, ההיריון הקודם הסתיים בהפלה טבעית עקב היעדר דופק שלאחריו חשתי הקלה. עברה שנה עד שנכנסנו להיריון נוסף וכל השנה חיכיתי ועשיתי בדיקה מדי חודש. כעת אני מדוכדכת ומרגישה שאני לא רוצה את הילד. שאני בכלל לא אוהבת ולא מתחברת לילדים, שאין לי שום רצון לטפל באף אחד. מרגישה אגואיסטית, כפוית טובה ורעה. קשה לי להפסיק לעשן, הייתי מעשנת קופסה ליום במשך 15 שנים וחיכיתי להזדמנות להיכנס להיריון כדי להפסיק, הייתי בכל הגמילות שקיימות במהלך השנים האחרונות וכלום לא עזר לי, וכעת הצלחתי להוריד ל-5 סיגריות ביום, אני מתנהגת כמו נרקומנית, יוצאת בעבודה להפסקות ומבקשת מאנשים זרים, מרגישה כמו אפס. כל סיגריה מלווה בתחושות קשות של אשמה ועם זאת לא מצליחה להשתלט על עצמי ולעבור אפילו יום בלי לעשן. מרגישה כישלון וחסרת אחריות כלפי העובר. אני בת יחידה ללא אחים/אחיות, מרגישה לבד. אמא שלי שהיא האדם הכי קרוב אליי לפתע מעוררת בי זעם עם השמחה שלה כלפי ההיריון, אני הרבה פעמים מסננת אותה ולא רוצה לתקשר איתה מה שמאוד לא אופייני לקשר הקרוב שלנו והיא מרגישה שקרה שינוי, ואני משקרת לה, ומסתירה מכולם ומבעלי שאני מעשנת. אמא שלי אומרת שזה חטא לא לשמוח, שאני צריכה להיות אסירת תודה וזה מכעיס אותי כי היא לא מבינה אותי, היא רק רוצה שיהיה לי מישהו משלי בעולם הזה, היא מפחדת שלא יהיו לי ילדים כלל. אני מרגישה שאני עושה נזק לעובר ובכלל לא מעוניינת בו. חשוב לציין שאני גם מטפלת בילדים בעבודה שלי ואני יודעת כמה זה קשה אבל יש את ההקלה כשחוזרים הביתה לשקט, מה שלא יהיה לי יותר כשאלד. מפחדת מהשינוי, לא מתחברת לתינוקות, מתחברת לילדים גדולים יותר מגיל 4/5. חשוב לציין שאני כן בטיפול פסיכולוגי פרטי ולא מעוניינת בתרופות. מה עליי לעשות, האם נגזר עליי לחיות לבד כל חיי בלי ילדים ובלי משפחה, הוריי לא נצחיים, ובעלי עם כמה שהוא מאוד אוהב אותי ללא ספק, הוא יותר רוצה להיות אבא גם עם זה עם אישה אחרת- אני בטוחה.

שלום בהמלצת פסיכאטרית, האם מותר לקחת 200 מג לוסטרל בהריון? למניעת חרדות ומחשבות טורדניות.. תודה רבה

בת 36. היריון ראשון, שבוע 10. אני סובלת מקשיים בשינה מערך משבוע 5, רדופה בחלומות הזויים בצורה קיצונית עד לסיוטים של ממש. מתקשה לחזור לישון אחרי שמתעוררת מחלום או סיוט ולאחרונה ממש חוששת ללכת לישון. סובלת מתחושה של ליחה שתקועה במערכת, שגורמת לי לדקירות של עצבים בכל הגוף. מצד אחד לא מוצאת מנוח בשינה, מצד שינה חסרת חשק וחסרת כוח. לא בא לי לראות אף אחד, לא בא לי לצאת מהבית, בא לי רק להישאר כל היום במיטה. מסננת שיחות כל הזמן, גם מאנשים יקרים ואהובים. מעצבן אותי שפתאום הכל סביב ההיריון הזה והפסקתי להיות אדם בפני עצמי. תחושת אומללות כללית עם מעט מאוד עליות במצב הרוח. חשוב לציין שהייתי צריכה לשנות מאוד את צורת החיים שלי כדי להתאים להיריון. מרגישה שאני לא יכולה להגיד כלום בקול כי אני צריכה להיות אסירת תודה עם ההיריון, וזה דבר כל כך נפלא וקסום, רק שזה לא מרגיש ככה... מה אפשר לעשות? איך אפשר לצאת מזה?

שלום אני חודש ושבוע אחרי לידה, אני מרגישה נורא מבחינה נפשית, לא אוהבת את עצמי ולא את כל מה שבסביבי, מרגישה שרוצה לבכות כל הזמן, רוצה להתנתק מהעולם ולהשאר לבד, לא נהנית משום דבר בחיים, מרגישה שכל האנשים שמחים חוץ ממני, כל יום מתחיל מחכה שיסתיים, מה עליי לעשות? האם זה זמני ויסתיים? מרגישה כלואה עד סוף העולם

שלום רב אני שלושה שבועות אחרי לידה שנייה. ההריון היה תקין ילדתי בשבוע 39. הלידה היתה קצרה וקלה יחסית בלי אפידורל. יש לי בן בבית בן 3 שהוא היה עד כה כל עולמי ומאוד קשורה אליו לא עזבתי אותו אף פעם ללילה אפילו. מאוד קשה לי להתחבר לתינוק החדש. גם לא מצליחה להתחבר לשם שנתנו לו לאחר 9 חודשים של מחשבה ומשמעות. התלבטנו בין 2 שמות ועכשיו אני כל הזמן חושבת שהייתי צריכה לבחור בשם השני. אין לי תאבון , אני לא מצליחה להנות מפעולות שפעם נהניתי כמו לראות טלויזיה או לקרוא ספר אני רןב היום בוהה שהתינוק עליי. כן מטפלת בו על אוטומט אבל הייתי רוצה לחזור לתקופה שהיינו רק שלושה אני בעלי והבן הגדול. ומה הסיפור עם השם? רוצה להחליף לילד רואה בזה אולי פתרון לבעיה שלי אם אני אהיה שלמה עם זה אולי גם אוכל להתחבר לילד? האם זה דיכאון אחרי לידה או דכדוך? תודה מראש

שלום רב אני 10 ימים אחרי לידה רביעית, אני מרגישה כל כך רע, לא מספיקה לבכות, מרגישה שהחיים הסתיימו,לא רוצה להשאר לבד, חושבת כל הזמן על מה יהיה מחר, אני תלויה בשינה ועירנות של התינוק,מרגישה שהחיים השתנו לרעה ולא יבוא יום ואחזור לעצמי, אפילו אוכל אני לא אוכלת, יש לי תמיכה מהמשפחה אבל מרגישה שבתוכי זה לא מספיק פיתחת חרדות לגבי הילדים שלי,כל הזמן חושבת עליהם ועל התינוקי, רוצה שזה יהי חלום ואקום ממנו סיפרתי הכל לאחות בטיפת חלב אמרה לי שזה טבעי אבל אינני מרגישה טוב, כל יום הוא אסון בשבילי איך אני יכולה לעודד את עצמי שזה יעבור? מרגיש לי שזה רחוק מלעבור מהר, אשמח להתייחסות מה לעשות תודה

אני בת 29 בהריון ראשון בשבוע 20. אני מתמודדת עם מאניה דיפרסיה וסכיזופרניה. יש לי פסיכיאטרית קבועה בקהילה מטעם קופת החולים. אני נוטלת למוגין 275 מג, סרוקוול 800 מג ומירו 30 מג. הלמוגין יחסית חדש , כמעט חודשיים שאני לוקחת אותו. לפני כן הייתי לוקחת טגרטול 1000 מג ביום. מאז ההחלפה של התרופות יש לי דיכאון, אני ממש ממש עצבנית ברמה של התקפי זעם , עצובה, פסימית, חרדתית, עם תחושות מועקה וקפיצות מצב רוח קיצוניות . ככל שההריון מתקדם התחושות הללו רק מתגברות. הפסיכיאטרית אמרה שאין כ"כ מה לעשות חוץ מלהמתין להשפעה של הלמוגין לעלות במינון עד 300 מג. אבל אני מרגישה שאני לא מסוגלת להתמודד עם זה יותר. למי אני יכולה לפנות לעזרה? כבר עברתי 2 אישפוזים מאוד קשים בחיי ואני לא רוצה להגיע לשם.

תודה על המענה המהיר, אני אלך לאישפוז יום. תודה רבה!

שלום, אני בשבוע 36, הריון ראשון ומתוכנן ב"ה. כל ההריון הייתי מאוד שמחה בהריון ובעובר שלי וב"ה ההריון עבר בטוב. לפני כ3 שבועות התחלתי להרגיש מועקה מאוד גדולה לקראת הלידה המתקרבת, מין תחושה של אני לא רוצה ללדת ואני לא רוצה בכלל להיות בהריון... אני מרגישה הרבה אשמה על התחושה הזו כי אני אוהבת את הילד שגדל בתוכי ורוצה בו מאוד וקשה לי להרגיש ככה. לא הרגשתי ככה גם עד עכשיו בכלל, הייתי מאוד שמחה בהריון וחיכיתי מאוד ללידה.. אני מרגישה שהתחושות האלו לא עוברות ונהיה לי קשה יותר ויותר מיום ליום מהבחינה הזו... האם זה דיכאון? או מה זה יכול להיות? תודה.

אני בהריון ראשון לבד, מרגישה הרבה חרדות מהלידה מהכאב ושהכל יהיה בסדר ושאחכ ארגיש טוב לטפל בילד אין לי על מי לבנות לעזרה. שהייתי במיון שרופא נשים הפנה אותי נתן לי רק כדור אחד של קלונקס לא עזר שאמרתי לו מה זה יעזור לי כדור אחד נתן הפניה למרפאה אבל נתנו תור רק לנובמבר ,לא רוצה שוב להגיע למיון . קשה לי להרים את עצמי וגם חוששת יותר לשקוע.

בס"ד ילדתי בסוכות לפני שנה. בפסח הרגשתי שאיני יכולה להתמודד ללא טיפול תרופתי. ומאז ועד עכשיו אני נוטלת טיפול תרופתי. הטיפול עוזר לי אני כמעט בתפקוד מלא לעיתים יש חרדות וסיוטים בלילה. השאלה שלי מתי זה יהיה מאחורי, האם זה יעבור? ומה הסיכוי שזה יכול לחזור בלידה הבאה?

שוקלת להתחיל לקחת פרוזק (20 מ״ג) עקב ייעוץ אצל פסיכיאטר לאחרונה וחוששת מטעמי פוריות.  קראתי שאסור בהחלט ליטול פרוזק בהריון וצריך להפסיק מס׳ חודשים מראש ולכן חוששת מאוד מהדבר במידה ויהיה למשל הריון לא מתוכנן בעתיד, האם האלטרנטיבה של נטילת ציפרלקס בטוחה יותר מטעמים אלו? 

שלום אני בת 27 כמעט ,בהריון ראשון בשבוע 11 (הריון לא מתוכנן) מגיל מאוד צעיר אני סובלת מדיכאון לא פשוט שהגיע עד טיפול בנזעי חשמל (פעם אחרונה לפני 3 וחצי שנים) מתחילת ההריון היה לי תנודות במצב רוח ובשבועיים האחרונים המצב מחריף מיום ליום , יש לי המון מחשבות על הפלה למרות שאני לא באמת באמת רוצה את זה ומחשבות שאהיה אמא גרועה ושלא מגיע לתינוק הקטן הזה אמא כמוני , והאכילה שלי ממש התדרדרה כמעט ולא אוכלת , הרגשה של חוסר חיות ומין תחושה ש"אני מתה נפשית" אין כוחות לצאת מהמיטה אין חשק לכלום רוב הזמן עצובה מאוד ועצבנית ברמות קשות אם פונים אליי כמעט בכל נושא , ואני במקום שאני לא מרגישה שאני יכולה לשתף מישהו במה שעובר עלי ודיי צריכה להראות שהכל בסדר , זה מקשה עליי מאוד עולות לי מחשבות אובדניות כמה פעמים ביום , אני מרחיקה ממני את הבן זוג ולא מסוגלת להיות איתו במצבים אינטימיים מיניים עד כדי כך שנמנעת מלהפגש איתו. המצב הזה ממש מחריף מיום ליום מוצאת את עצמי בוכה המון ומיואשת מעצמי ומאחלת לי "להירקב במיטה" ומצד שני חושבת על התינוק ודואגת לשלומו ולא רוצה שיקרה לו משהו , אבל גם לא מצליחה לעזור לעצמי. מבוי סתום אין לי עם מי לדבר הלבד הזה לא תורם אבל אני לא מסוגלת להיות עם אנשים מפחדת שאני פוגעת בעובר עם המצב הזה ומרגישה שאין לי כוחות אפילו לבקש עזרה ואפילו מתביישת מאוד לבקש עזרה הרגשת כישלון והכל נראה "חשוך" וגם כשאני חושבת על טיפול כאילו עולות לי מחשבות שאין לי כוח לטיפול כי כל חיי הייתי בטיפולים וכלום לא עזר אז ללכת פעם בשבוע לשיחה אני דיי בטוחה שאני לא אגיע לשיחה ,הייתי אמורה לפני 3 שבועות לעשות העמסת סוכר וכל פעם קובעת תור ופשוט לא מגיעה כי לא מתעוררת בזמן, הרגשה של שנאה עצמית קשה שבגלל שאני סובלת מדיכאון רוב חיי התינוק שלי סובל גם ושנאה עצמית עד ייחולים לעצמי למוות שאני גורמת לעובר אולי לסבל מיואשת מהכל....מרגישה חסרת חיות ולא מצליחה לעזור לעצמי. מה עליי לעשות? איך אני פונה לעזרה? איזה עזרה אפשר לקבל כשהדיכאון משפיע על הכל כולל הכל בחיים שלי ואין לי כוחות כבר לצאת מהמיטה...

שלום,הריון ראשון שבוע 27 סהכ ההריון עובר בכיף ברוך השם ואני מודה על הדבר הקטן והטהור שגדל לי בבטן אין לי תופעות לוואי חריגות בהריון גם לא הורמונים.. אני מאד פעילה , ממשיכה להתאמן 3,4 פעמים בשבןע בדיוק כמו לפני ההריון אבל קשה לי לראות את הגוף שמשתנה,אני כל חיי שומרת על הגוף והתאמנתי ועבדתי מאד קשה כדי להגיע לתוצאות טובות לפני ההריון בעיקר שהייתי ילדה ונערה מאד מלאה.. אני מיום ליום לא יכולה לסבול את המראה שלי,את הנפיחות בפנים בעלי מאד תומך בי והסביבה מפרגנת אבל הם לא מבינים שזה הרבה מעבר ואני מרגישה כבר אשמה שאני מרגישה ככה כשיש לי דבר כזב מופלא בבטן שאני מחכה כבר שיצא לעולם בריא ושלם בעזרת השם.. אין לי חרדות בהריון,בדיקות שלא חייבים אני לא עושה אבל המראה החיצוני גורם לי לא לרצות לצאת מהבית אלא אם כן אני חייבת או להתאמן ורק לשבת ולבכות מול המראה.. מפחדת שזה ישפיע על הזוגיות שלי לא יודעת מה לעשות..

היי אמא טרייה לתינוקת ראשונה , עברתי הפלה בהריון הראשון ונכנסתי להריון בחששות מרובות שליוו אותי כל ההריון לצערי גם היו הצדקות גילו לה מום בלב ומוזאיקה טרנר בעזרת השם תצטרך לעבור ניתוח בגיל שנה כשהיא נולדה הקרדיולוג ביקש ממני לעקוב אחריה האכילה שלה הגדילה שלה וכך נדע שהלב מתקפד כראוי עד הניתוח ומאותו רגע פשוט הפכתי לאדם אובססיבי הכל סביב האוכל שתאכל רק שתאכל אני אתן לה רק לא הניתוח , אני כבר לא יוצאת כשלפני הייתי אדם מאד חברתי , אני בוכה בכל ערב . פיתחתי לילדה הפרעות אכילה והרגלי אכילה רעים שאני יודעת שאני אשמה בהם . אני מיואשת ובעיקר עצובה מאד יש לי ילדה מדהימה ובכל מי שרואה אותה מבחין כמה שקטה וטובה היא היא כבר מתהפכת לכל הצדדים היא כמעט ויושבת היא זוחלת בסיבובים אבל היא חווה את אמא שלה העצובה . וכל כך קשה לי . קשה לי לשחרר אותה קשה לי לתת אותה למישהו אחר שישמור עליה אני לא סומכת על אף אחד אני מרגישה שנעצרו לי החיים ואני פשוט משכנעת את עצמי כל פעם מחדש אחרי שזה יעבור ואחרי שזה יעבור וזה עובר ואני שוקעת יותר אני מחכה בכל בוקר שיגמר כבר היום . לעולם לא חשבתי שלא יהיה אכפת לי מאיך שאני נראת רזיתי מאד הרבה יותר ממה שהייתי לפני ההריון אני שוקלת 47. בכל פעם שמציעים לי לצאת אני יושבת וחושבת על אלף תירוצים למה אני לא יכולה לצאת . ובסוף אני רואה שהן נהנות ויושבת לבכות להלחם בעצמי זאת המלחמה הכי קשה שנלחמתי ובאמת שנלחמתי בחיים שלי . האם אני צריכה תרופות ? קץ

היי דר אני סובלת מחרדות ופחדים כבר מעל שנה שמישהו פגע או יפגע בי. ירדים אותי ויאנוס. פוחדת שהזרע לא יהיה מבעלי. שאגדל תינוק בבטן לא של בעלי. שיצא תינוק שהוא כהה עור או לא דומה לבעלי. כרגע בטיפולי פוריות של השריית ביוץ ויחסים. פוחדת שיפרצו לנו לבית אפילו שאנחנו גרים בקומה 7 . למרות שאני יודעת אין שום בסיס לפחד שלי לפריצה או חדירה לבית.יודעת את זה במודע, אבל החרדות מחרפנות אותי. פוחדת שאם נקלטתי כל ההיריון יהיה בפחדים וחרדות. פוחדת שהחרדות יפגעו בעובר שלי. התחלתי טיפול אצל פסיכולוגית, טיפול בפסיכותרפיה. אני מאוד רוצה היריון מאוד רוצה להיות אמא אבל מפחדת שאסבול בהיריון. מה עליי לעשות כדי להפסיק את זה?

הייתי בהריון לפני מספר שנים והדיכאון היה כל כך קשה שהכדורים לא עזרו עד שאושפזתי במחלקה סגורה. עד כמה דבר זה משפיע על העובר שכל ההריון הייתי בדיכאון קשה. היום ברוך השם אני בסדר אבל מודאגת מוטרדת אם השפיע על העובר

הי. לפני 10 חודשים ילדתי תינוקת מקסימה אחרי 3 בנים. חיכיתי לה מאוד וההיריון לווה בחששות רבים עד שנולדה. כשנולדה הייתי מאושרת שבוע, ואז החלו פחדים איומים. הייתי בטוחה שמשהו לא תקין. רצתי איתה לבדיקות מיותרות, התבוננתי בה ישנה, קראתי המון באינטרנט ופיתחתי חרדה ועייפות שאין להם שום בסיס. לאחר חודשיים בערך עברה לחלוטין השמחה, תפקדתי בבית על אוטומט: לקחת לגנים ובי"ס, להכין לאכול, מקלחות, כביסות, טיפול בילדה וכל יום חיכיתי שיעבור עוד יום. בעלי טען שהחזרה לעבודה תיטיב עימי היות ואני אדם פעיל. אכן בתום חצי שנה חזרתי , ולצערי התחושה לא השתנתה, להפך. נעלמה תחושת המסוגלות שהיתה לי קודם בתפקיד, חזרו החרדות גם על הילדה וגם בתחומים נוספים בחיים. פניתי לקבלת יעוץ וניתן לי ציפרלקס אותו נטלתי 3 חודשים. ישנתי ממש רע , סבלתי מסיוטים והייתי מתעוררת וחווה נדודי שינה. בימים הסתובבתי חסרת תחושה , וכשתמו 3 החודשים עדיין הרגשתי רע. אני חוששת שאני בדיכאון ולא רואה לצערי את סיומו. אני כבר לא יוצאת עם חברות, לא נהנית מדברים שתמיד נהניתי מהם, ופועלת על אוטומט.מה גם שאני מרוסקת בפנים...האם עדיין יכול להיות שמדובר בדכאון אחרי לידה אחרי כ"כ הרבה זמן? או שמשהו אחר לא בסדר איתי?

שלום לכולם, אני חודשיים וחצי לאחר לידת תאומים, לידה ראשונה. אני אקדים ואגיד שאני מטופלת תרופתית בלוסטרל 100 מג מזה כמה שנים עקב התקף חרדה קשה בעבר. את התרופה המשכתי לקחת בהריון וגם עכשיו ללא הפסקה. עד ליום הלידה הייתי מאוזנת לחלוטין במשך שנים. הייתי אני. כמה שעות לאחר הלידה התחלתי להרגיש לא טוב נפשית, הייתי לחוצה וחרדה וחששתי להישאר לבד. בכיתי והרגשתי נורא תלויה באמא שלי ובבעלי. סיפרתי לכל מי שסובב אותי כולל אנשים שבעבר לא נפתחתי בפניהם בתחושות שלי. לאחר כ3 שבועות מהלידה חזרתי להיות עצמי פלוס מינוס. בשבועיים האחרונים התחילו בי תחושות לא טובות נפשית. קו מחשבה שלילי, חוסר שמחה, חוסר הנאה, פחד שאם אמשיך להרגיש ככה לאורך זמן אני אעשה לעצמי משהו, חזרתי להיות תלויה יותר בבעלי.. התחושות לא באותה עצימות כמו לאחר הלידה- אני עושה טיול עם הילדים כל בוקר של חצי שעה לפחות, כן מתפקדת, נפגשת עם המשפחה, מדי פעם כשאפשר נפגשת עם חברות, אבל... אני לא מרגישה עצמי! אני פחות שמחה מבעבר, פחות שלווה, פחות משוחררת, מלאה במחשבות על המצב שלי ועל התחושות שלי. המוח לא נקי. אני מבינה שאני נמצאת בתקופה קשה מאוד, אבל אני מרגישה שנפשית משהו שונה. האם כדאי להעלות מינון של הלוסטרל? האם כדאי שאחכה עד שהילדים יכנסו למסגרות והלחץ ירד ורק אז לשקול להעלות מינון אם לא אחזור לעצמי?

תודה על המענה המהיר, בנוגע להמלצות: 1. יש לי עזרה של ההורים משני הצדדים ובעלי, אולם עדיין ההתעסקות בילדים היא 100 אחוז מהזמן 2. אני ובעלי מחלקים את הלילה ביננו כך שאני מספיקה לישון 6 שעות ללא הפרעה 3. האם טיול של יותר מחצי שעה עם הילדים בבוקר עונה על ההגדרה של ספורט?

היי אני בת 27 היריון ראשון טבעי נמצאת. בשבוע 16 פלוס יומיים.. כל יום מתחלף לי המצב רוח בצורה מאוד קיצונית..אני מרגישה שהגוף הוא לא שלי בעצם...עם כל התהליך הזה...בתחילת ההיריון עישנו בדיקות גנטיות שגילו אצלי נשאות לשלושה גנים אחריי זה בדיקת הדם של השקיפות עורפית הורידה את הסיכון לתסומנת דאון..אני מרגישה שאני לא נהנת מההיריון הזה אני פשוט מרגישה שאני על אוטומט ללכת לעבודה לנהל שגרת חיים שכל מה שאני רוצה זה להיות לבד בבית ... אני מפחדת מכל טלפון שאני מקבלת מהתקופה שחס וחלילה לא יגידו עוד תוצאות ..שלא לדבר לגשת לבדיקה אצל רופא..מרגישה פיזית חרדה..

אני בבית עם עוד 2 ילדים של בעלי בני 4 וחמש עד 14:00 כל יום חופש גדול. ותינוק בן שלושה חודשים שאני מאוד אוהבת. בארבע ימים האחרונים אני שמה לב שאני קצת חרדה לכך שיש לי אולי עצבות מסוימת אין לי סבלנות לילדים האחרים, אני קצת מתנשפת הרבה ומחפשת רגעים שקטים עם עצמי. בעיקר בא לי לשנות שגרה. אני עסוקה בלבדוק אם עבר לי. מנסה להעסיק את הראש במחשבות חיוביות. מעשנת הרבה יותר סיגריות עושה פילאטיס פעמיים בשבוע. ומקווה שהחופש הזה יסתיים והלבד עם התינוק יתן לי יותר נחת. יש משהו שיעזור לי לעבור את התקופה הזאת בטוב?

אני בהריון. יש לי 3 ילדים. זו פעם ראשונה שאני מרגישה כך בהריון. הייתי מרגישה רע אחרי ההריונות אבל לא במהלכן. אין לי חשק, תאהון וכוח לכחום. מנסה להתנהל רגיל עבור הילדים אבל ממש קשה לי נפשית. לא מצליחה להפסיק לחשוב. הראש משגע אותי. איך אני יכולה להרגיע טת עצמי??

שלום אני בת 21 בשבוע 25 הריון ראשון סטודנטית בשלב סיום הלימודים השלב הכי קשה של הפרויקט גמר ,יש לי המון לחץ כל היום אבל אני פשוט מושבתת ברוב הזמן.הייתי עובדת עד ליפני שבוע בנוסף ועזבתי את העבודה כדי שיהיה לי יותר קל בלימודים אין לי כח לעשות שום דבר ובא לי פשוט להעלם ושכל המטלות יעלמו. אני רוב הזמן בתחושה של בעסה ואני חוששת שזה ישפיע על התינוק שלי .בעלי מאוד תומך ומתחשב אבל הוא לא מצליח להבין מה עובר עלי, אני בוכה המון מכל דבר בצורה שלא אפיינה אותי בעבר , אני חוששת שאני בדכאון מחוסר המעס שלי כי אני רוב היום עייפה ולא שמחה בקושי. אשמח שתייעצי לי אם אני במצב לגיטימי או שצריכה טיפול

שלום לך, אני אם יחידנית לילדה בת ארבע ולתאומים בני שנתיים. לאחר הלידה היה לי דיכאון. אמנם תיפקדתי כרגיל וגם ישנתי ואכלתי כרגיל אך היו לי חרטות רבות וקושי להיקשר לאחד התינוקות. לא לקחתי תרופות אבל טופלתי אצל פסיכולוגית. האם עשיתי טעות שלא לקחתי תרופות? אני ככ חוששת שבני נפגע בגלל זה.אמנם יש לי קשר טוב היום, אך עדיין יותר קשה לי איתו מאשר עם האחרים. הוא בוכה המון ולפעמים אני חרדה שפגעתי בנפש שלו, בהתקשרות שלו ובהתפתחות שלו. אכן היה לו מעט עיכוב מוטורי והיום הוא ילד מקסים אך בוכה המון וכאמור האהבה שלי אליו אחרת. שונה. אולי חסרה את ההתפעלות הראשונית שיש לאם מתינוקה. אבל לצערי הוא כבר לא תינוק... האם יש עוד מה לעשות? האם עלי לקחת תרופות היום? יש לי עדיין חרטות לפעמים, ואני עדיין לא שמחה כמו אחרי הלידה הראשונה

תודה רבה!

שלום דוקטור, מה שאני מתארת כבר נגמר, אבל ברצוני לברר מה זה היה: בחורף האחרון הייתי בערך חצי שנה אחרי לידה. היו לי הרגשות רעות: הייתי בוכה הרבה, מרגישה שהכל רע לי וזה אף פעם לא יישתפר, הייתי מאד עייפה כל הזמן, הרגשתי שקשה לי להנות מדברים שאני אוהבת (קשה לי להסביר... מקווה שזה מובן), הייתה לי תקופה שהייתי בטוחה שאני עומדת למות בחודש הקרוב (בסוף החודש עבר ולא מתתי... :-) ) אבל למרות זאת, תפקדתי בבית ובעבודה כרגיל- סדר יום מאד תובעני, קמתי כל יום מוקדם ועשיתי הכל מצויין (במבט לאחור אני מעריצה את עצמי...) לא הייתה לי שום מחשבה לפגוע בעצמי או באחד הילדים חס וחלילה. זה עבר לבד אחרי חודשיים בערך, אני חושבת בגלל הסיבות הבאות: בעלי מאד תמך בי רגשית וטכנית, החלפתי עבודה לעבודה נינוחה יותר, התינוק גדל והתחיל לישון טוב יותר, התחלתי לעשות פעילות גופנית קלילה אבל קבועה. האם זה נראה כמו דיכאון? או סתם אמא עייפה שלא מספיק התאוששה מהלידה (בחופשת הלידה שלי שיפצנו ועברנו דירה ובקושי נחתי)... היום אני מרגישה טוב (כבר כמה חודשים) והכל עבר, אבל חשוב לי להבין מה עבר עלי ואם זה יכול לקרות שוב. תודה מראש!

שלום. אני כמעט חודשיים אחרי לידה. יש לי עוד 2 ילדים בבית גדולים. במשך 3 -4 שנים ניסיתי להכנס להריון. אך ללא הצלחה. לבסוף נכנסתי להריון אבל דרך תרומת ביצית. בהריון האחרון . ליווה אותי בכל התהליך הזה אותו רופא. יש לציין שהוא מקסים וקשוב . ואני מכירה אותו שנים... וכמובן שכרגע אני כבר לא זקוקה לו כי ילדתי. השגתי את מה שרציתי. המחשבה שזהו הקשר שלי עם הרופא ינותק בגלל שההריון הסתיים (ליווה אותי בכל מהלך ההריון) וכל המירוץ הזה..... גורם לי לעצבות. אני חושבת עליו כל הזמן. וזה נראה לי קצת לא נורמלי. מה יש לי לחשוב על הרופא נשים שלי???? בזמן שיש לי בעל מאוד תומך. איכפתי. רגיש ואני מאוד אוהבת את בעלי. אבל תקופה ככ ארוכה הייתי בכזה מירוץ לזכות בהריון הזה ובקשר עם הרופא שנראה לי שתפסתי תלות בו. או לא יודעת איך להגדיר את זה? מה עושים,,? פתאום אני לא צריכה "לרוץ" פתאום השגתי את מה שרציתי ככ הרבה זמן.אז מה קורה לי? למה אני עדיין חושבת על הרופא הזה? האם זה הגיוני? איך אני מפסיקה לחשוב על הרופא שטיפל בי? ולמה זה קורה לי???

בנוסף חייבת לציין שגם במהלך ההריון הייתי מאוד לחוצה שלא יקרה לי משהו בגלל גילי אני בת 45. ממש שמרתי בטירוף. לא יצאתי הרבה ונחתי...הקדשתי את כל כולי. ופתאום כל הטירוף הזה נגמר. השגתי את מה שרציתי . ונולד לי תינוק מקסים. מה עובר עליי? למה אני לא מאושרת למה אני חושבת על הרופא הזה שלא אפגוש אותו שוב?

היי , אני שנתיים וחצי לאחר לידה , אני סובלת מדיכאון להערכתי , בזמן האחרון אני מתחילה להזכר שהניצנים להרגשות שהיו לי היו לאחר לידת ביתי , הרגשה רעה ,רצון לפגוע בעצמי ובילדתי , כאלו אני חיה בבועה ולא מצליחה להתרכז בחיים סביבי כאלו אני מרחפת , האם יש כזו אופציה שש לי דכאון שלא פניתי לעזרה כי דחקתי ועכשיו הוא חוזר לי במולא העוצמה? ואם כן למי פונים באופן דחוף לא רוצה לעשות את אותה הטעות ולא לטפל בעצמי

שלום ד"ר, בת 42 אמא לפעוט בן 1.9 ובהריון שני IVF , שבוע 33. " ממלאך לשטן" ב 2 שניות.. אין לי הגדרה אחרת היכולה לעמוד על חוסר השליטה שלי בתגובות. על אף שהייתי רוצה להגיב אחרת, נראה כי משהו כדול ממני משתלט עלי ואני נעשת אלימה כלפי בעלי ( יכולה לשרוט אותו) לזרוק דברים מה שבדרך כלל קורה, ממלאת את פי בקללות רפש שאין לי מושג מי שתל לי אותם בלקסיקון, כועסת וממורמרת על כל מעגלי החברה סביבי, אם משפחה, חברים, שכנים, על הגננת של בני, כל פיפס קטן גורם לי לאמוציות , בכי, חוסר שליטה מוחלט. בעלי מכיל אותי ואלוהים יודע איך?! הוא אומר לי שאני מטורפת אבל הוא מבין שההורמונים מדברים ולא הרציונאל השכלי. ניתן לציין כי ההריון הראשון הגיע אחרי טיפולים רבים של IVF , ולא התנהגתי ככה. הלידה היתה בניתוח קיסרי בהול אחרי יומיים של אישפוז . בניתוח הבנתי שקשרו לי את הידיים מה שגרם לי ככל הנראה לאבד שליטה כבר אז. אחרי ההריון החלו לי פאניקות מוזרות, כמו מן איבוד שליטה מוחלט אך לא אלים. כאילו מישהו מנתק אותי לכמה דקות מהמציאות, העולם נראה לי שחור , מפחיד, היקום נראה לי קטן וצפוף, גם אם הנני נמצאת באולם שמחות של חתן וכלה פתאום משהו נסגר במחשבה. מן נתק , הדופק עולה לי, אין לי אוויר מוצפת במחשבות שליליות, תאונות, מוות, הכי גרוע שאפשר לעוף איתו במחשבות, האמיגדלה שלי קורסת. את אותו התקף חשתי כשלקחתי את המכונית לשטיפה . פתאום, תחת הסבון והמים הרגשתי שאני רוצה רק לצאת מהמכונית. נסיתי להרגיע את עצמי בנשימות ובמחשבות חיוביות, לדבר לעצמי , בסוף התחושה עברה אבל נראה כי היא חוזרת בכל מיני מצבים. תקופות היא לא קיימת ושוב, חוזרת חלילה. מה קורה לי קיבינימט?! האם התחרפנתי לגמריי? האם אני בדיכאון עוד מההריון הראשון? בהריון הזה אני ממש מאבדת שליטה , לא לוקחת כדורים או פרחי באך למינהם, רוצה שיעבור בשלום ולחזור למציאות האחרת , שהייתה קיימת לפני . קשה להעביר את תחושותיי בין מקשי המקלדת, אך מקווה שלפחות העברתי ולו במעט, את שעובר על ליבי וגופי. אשמח לעזרתך.

אני סובל מדיכאון כבר שנים. מטופלת בכדורים.היו גם מצבים קלים של מאניה לכן במקביל נתנו מאזן. בעבר הייתי מפסיקה עם הכדורים לבד....ואחרחבל הדיכאון הכי ארוך של 9 חודש החלטתי בחיים לא להפסיק. התחלתי טיפול אצל רופאה חדשה הייתי עם סרוקוול אקס אר והתחלנו עם וולבוטרין אקס אר 150 מג חזרתי לתפקוד מלא.לשמחת חיים.לתקשורת עם אנשים.וגיליתי שנכנסתי להריון הייתי הכי שמחה ! כשאמרתי לרופאה היא פשוט אמרה מפסיקים עם וולבוטרין ...אחרי שכבר חודש הייתי איתו בהריון. למרות שמכון טרוטולוגי אמר שאין מניע להמשיך ליטול גם וולבוטרין. ביקשתיאור ממנה לתת לי לפחות אנטי דיכאוני אחר והיא סרבה. ככה הייתי מגיע אליה מתחננת לטיפול.והתחלתי הרגיש את הנפילה.היא טענהיה שזה לא דיכאון.העניין שאני מזהה את הסימנים כי חוויתי 5 דיכאונות קשים בעבר והתלמידים של ההתחלה לדיכאון אותם תסמינים. בסופו של דבר המצב כמובן החמיר עד הסוף.עם מחשבות אובדניים.הלכתי למיון החזירו אותי לרופאה.רשמה לי סרנדה. חודשיים נטלתי ולא היה שיפור כלל ....הצלחתי לא לחשוב על אובדנות כי ממילא אין לי אומץ כמה שלא ארצה וכמה רע שלאבל יהיה לי. התקשרתי למכון טרטולוגי שישלחו מכתב אישור לוולבוטרין. ...הלכתיבה לרופאת משפחה...רשמה מרשם. אחרי שבועים היה עליה במצב.קשב וריכוז חזרו בעיקר והצלחתי בלי בעיה לנקות ולסדר בבית וגם לבשל יותר(בכללי אני עוד ממש לומדת לבשל אין לי נסיון ) חשבתי שהמצב ישתפר ...אבל אז אחרי חודש נטילה שוב הייתה נפילה נפילה ממש חזקה. עכשיו אניתן באמת לא יודעת מה לעשות. העלינו מינון ל300 מג ביום של וולבוטרין. מה אני עושה במצב שכזה?

שלום רב זקוקה לסיוע דחוף בעניין הבא: אני לאחר לידה שניה. התחילו לי בעיות שינה אחרי חודש מהלידה (לא הייתי נרדמת). בהמלצת רופאה נטלתי כדור שינה אימובן לצד ציפרלקס.התופעה גם התרחשה לאחר הלידה הראשונה. אז נטלתי כדורי שינה, ציפרלקס ובנוסף טיפול cbt משלים. מהרגע שהלכתי לרופא נטלתי מינון של חצי כדור בערך שבוע וחצי ולאחר מכן ירדתי למינון של רבע כדור כמעט שלושה שבועות. ניסיתי לפני שבועיים להפסיק ולא הצלחתי. בעצת הרופאה המשכתי ליטול. השבוע ניסיתי שוב להפסיק. לילה אחד הצלחתי להרדם ללא כדור ( לאחר כשעתיים). הלילה שוב התקשיתי מאד ולאחר 4 שעות מאבק נטלתי רבע כדור. מאד רוצה להגמל אבל כל חוסר הצלחה מכניס אותי לחרדה שוב. מנסה להבין איך נכון לפעול כרגע: האם לנסות שוב הלילה לא ליטול כדור או לחילופין לחכות עוד זמן מה עם הכדור שינה ולנסות את תהליך הגמילה בעוד מס' ימים/ שבועות? וגם כיצד נגמלים נכון ממינון של רבע כדור? האם בבת אחת או יום כן יום לא? אשמח לתשובה בהולה.

שלום דר שרון !! אחותי לאחרי לידה בניתוח קיסרי עם הרדמה מלאה .. כנראה שעצם זה טראומה גדולה . היא נכנסה לבילבולים וחשיבה טורדנית . היא אומרת שהיא חשה מין ניתוק בין הדימיון למציאות . אציין שבעיקבות משבר לפני כעשור החלה ליטול תרופה ממש בקטנה ואיכשהו היא הצליחה המון זמן לחוש טוב והכל היה פחות או יותר דיי בסדר . גם אציין שההריון הזה היה מלווה עם המון בדיקות אוליי הריון בסיכון ? עכ"פ היום חודש לאחר הלידה לקחנו אותה לרופא פס" פרטי שנתן והעלה לה מינון של סרקאוול עם הטבה מעטה אך לא מספקת . היא כל הזמן חוזרת על עצמה ומתלוננת וכ" . אני פונה אלייך בקבלת עזרה וסיוע ממך על אפשרויות טיפול עבורה . תודה רבה לך ושבת שלום אייל

יולדת שהובחנה בפוסט טראומה אחרי לידה והשתחררה על דעת עצמה ולא לוקחת טיפול. מתנהגת חיצונית בסדר. לפני האישפוז ולאחריו מרוחקת מהבת שלה. איך ניתן לזהות מצב בו היא יכולה להיות מסוכנת לעצמה או לבת שלה.

שלום ילדתי לפני שנה את הבן הרביעי שלי וחליתי בדיכאון מאוד מאוד קשה. הייתי הרבה זמן קרובה לאובדנות והחלטתי עכשיו להיחשף ופתחתי בלוג בנושא לעזור לאימהות הבאות... www.wonderfulmaman.wordpress.com

היי..אני חודשיים אחרי הלידה השנייה שלי..בחודש האחרון אני מרגישה ממש רע ויש לי תחושות של ריקנות..אין חשק לעשות כלום..לפעמים גם יש לי מחשבות אובדניות. אני חושבת שזה בגלל ההורמונים אחרי הלידה ביחד עם הסביבה שלי שבכלל לא תומכת..התינוק שלי עם ריפלוקס ודורש טיפול ויחס יותר מתינוק רגיל.. יש לי עוד ילד בן שנתיים..אני מגדלת אותם לבד..אין לי בכלל עזרה מהמשפחה. בעלי מגיע הביתה בשעה 10 בלילה..בנוסף בעלי כל היום רב איתי על עינינים כספיים. אנחנו בחובות בגלל ערבויות שהוא חתם והוא כל הזמן אומר לי שאני חיה על חשבונו(אני תמיד עבדתי פשוט כרגע בחופשת לידה) גם המשפחה שלו מחממת אותו עליי והם רוצים שאני יעבוד מהבית בזמן שאני בחופשת לידה או יבקש כסף מההורים שלי שיעזרו לנו עם החובות..אני בקושי מתפקדת..אין לי מצב רוח לכלום . אני גם מרגישה שהגוף שלי חלש לפעמים אני מרגישה שאני עומדת להתעלף אז אני יושבת וזה עובר...לא יודעת כבר למי לפנות..לא מסוגלת כבר להתמודד עם החיים האלה..אני לא ישנה כמעט בכלל..לא אןכלת כמעט כלום..אני בקושי מסתדרת עם התינוק עם הריפלוקס ועוד צריכה לטפל בגדול, בעיניני הבית ועוד מוסיפים לי לחצים כלכליים מכל כיוון. בעלי גם דואג להגיד לי כמה אני נראית זוועה אחרי הלידה..בקיצור כרגע אני חושבת שאני במצב של דיכאון ולא רוצה שהמצב ישפיע על הילדים..למי אפשר לפנות?

אני שבוע 16 הריון רביעי בדיכאון מאוד קשה חוסר סבלנות למשפחתי מתח גבוה כאבים פיזיים מהלחץ הנפשי לא מתליחה להתאושש כל יומיים בערך נשברת מחדש....

האם אפשרי? אני בשבוע 31 ומרגישה שלא יכולה לשאת יותר את העבודה. אני רוצה להגיע ללידה (הריון ראשון) רגועה יותר וכמו שזה נראה עכשיו מצבי לא טוב ולא יאפשר לי זאת. יש לי מצבי רוח קשים, התפרצויות, בכי, קושי בלילות, כאבים שכנראה חלקם פסיכוסומטיים. האם פסיכיאטר יכול להמליץ על שמירת הריון? או רק רופא משפחה? תודה

תודה. היכן את מקבלת? אשמח גם להמלצות של מקומות ציבוריים. אני חברת קופת כללית. תודה

ממש תודה על הפורום הזה. עברתי שנתיים מאוד קשות. אובדן אישי כבד,ומחלה בזה אחר זה. עברתי הפלה בשבוע 7 לפני כמה חודשים וכרגע בתחילתו של הריון שני. אני באפיסת כוחות,ללא כל מוטיבציה,בלי מצברוח ובלי חשק לכלום. במצבים הקשים הקודמים הצלחתי איכשהו לתפקד. האם זה נורמלי ? איך כדאי להתמודד עם זה ? (יודעת שמותר ספורט אבל אחרי ההפלה הקודמת מעדיפה להימנע ליתר ביטחון)

אני סובלת מזה כבר מאז שביתי בת חצי שנה בערך. כיום כעבור חצי שנה אני כבר מבינה שהחשיפה שלה לחיידקים וליכלוכים לא גורמת לה לחלות או שיקרה לה משהו נורא אבל עדיין חייבת לקחת אותה ישר למקלחת כשאנחנו מגיעות הביתה. המחשבה שחיידקים של הריצפה ושל ילדים אחרים יגיעו פה לדברים קשה בשבילי. אני גם לא יכולה לגעת במקרר או בכל דבר שהגיע מהסופר או בכל דבר אחר בלי לשטוף ידיים לפני שאני נוגעת בכביסה נקיה או בילדה. כי מי יודע דרך איזה ידיים זה עבר . יוצא לי לשטוף ידיים הרבה ואני מרגישה שזה מנהל לי את החיים. קשה לי ליסוע באוטו או ללכת לקנות בגדים לי ולה. קשה לי לחשוב על למדוד בגדים שאחרים מדדו ולא עברו כביסה. קשה לגעת בכסף איך משתחררים מזה. פעם לא חשבתי בכלל על כל הדברים האלה וחייתי את חיי בחופשיות. אני מרגישה שאני לא נהנית יותר מהחיים ורק עסוקה במחשבה על חיידקים. אני הבנתי שעל העור שלנו יש חיידקים יותר מעל הריצפה או בכל מקום אחר, אז למה אני עדיין לא מסוגלת לשחרר את זה ?

לילה טוב , עקב מצב נפשי ירוד הרופא משפחה המליצה לי לקחת כדור בשם סרטרטלין נטלתי אותו אתמול בשעה 18:00 בערך 50 מ״ג וחצי שעה אחרי נטילת הכדור התחלתי להרגיש יובש בפה כבדות עייפות בלתי רגילה כאילו אני ממש שיכורה נלחצתי מאוד והחלטתי להפסיק לקחת את הכדור יש לציין שלקחתי כדור אחד בלבד והתופעות לא עוברות עד עכשיו יותר מ 24 שעות .. האם זה יעבור ומתי ??? אני מפחדת להישאר ככה בתופעות האילו כול הזמן ושהכדור פגע בי במשהו .. אודה על מענה מהיר שיכול להרגיע אותי קצת

שלום שמי יפה בתי הבכורה ילדה לפני מספר חודשים תינוקת מקסימה בכל ההריון היא הקפידה על הבדיקות התקופתיות שצריך. ולדעתי אפילו יותר הלידה הייתה קשה. היא סבלה מטחורים והיו לה המון תפרים אך מאז שהתינוקת נולדה היא טוענת שהיא לא מרגישה שהיא אמא וחושבת שהיא כאילו צופה מהצד היא מאכילה את הילדה כל 4 שעות ולטענתה התינוקת צריכה לישון לילה שלם . גם אם היא רעבה היא לא מאכילה היא לא הניקה כלל בגלל בעיות בריאותיות הסברתי לה שהיא צריכה להיות קשובה לתינוקת , ויש לה המון התפרצויות זעם וכעס כל כל דבר, היא אובססיבית לגבי נקיון הבקבוקים התינוקת היום בת 5 חודשים איני יודכת מה לעשות. אודב לעזרתך, אגב בטיפת חלב זיהו שיש לה דיכאון אחרי לידה.

היי אני נכסת לשבוע 7 ולפני כשבועיים כשגיליתי על ההריון… הריון שני שהיה מתוכנן בהחלט אפילו דרך הזרעה עם הורמונים… מאז אני מרגישה עייפות וחוסר חשק לכל דבר לא מתחשק לי לצאת מהבית השאלה האם זה מההורמונים ונובע מעייפות או שזה דיכאון אני בדרך כלל אדם שמח ואנרגתי וקשה לי עם עצמי ככה באמת כאילו לא מבינה מה קורה לי ולמה לא בא לי לעשות כלום

רוצה להמליץ על שיטת טיפול שמסייעת רבות וגם לי עצמי סייעה למידע: 050-4269694

יש לנו תינוק ראשון. בן קצת יותר משנה. הילד ישן לא רע. בעבר היו קצת קשיי סינוסים. עבר. אישתי מאוד עצבנית מכל דבר קטן ומבכי של התינוק וכל הזמן רוצה לישון. למרות שהיא ו בחצי משרה. היא נמצאת לדעתי יש בעיה, מעירה את הילד כל לילה ביוזמתה ב3 לפנות בוקר. אני ישן מאוד חזק אבל מתעורר שהתינוק כבר בוכה. היא אומרת שהוא התעורר לבד מקשיי נשימה. ואז מתחילה עם הרדמה ובזמן באחרון מכונת אינהלציה. בכמה מקרים אני התעוררתי והיא לא שמה לב וראיתי שהיא בעצמה מעירה את הילד ביוזמתה כל לילה. לא אמרתי לה שראיתי. לדעתי הילד היה ישן אם לא היתה מעירה אותו. היא לדעתי סובלת מבעיה שקשה להגדירה וזה במסגרת הטיפול בילד שכל הזמן מספרת על הקשיים שלו. אני מבין שנפלתי לתוך צרה לא? אני גם שוקל להתגרש כי נראה שאין דרך להסביר לה היא מתפרצת ומקללת. ולא ניתן להכניס מילה. ניסיתי לדבר בזמן החופשי שלנו. לא עוזר. יש לה דכאון סמוי? חרדה? ההורים שלה מצדיקים אותה. זה נראה שהיא במצב קשה. מה דעתך?

הי , אני בשבוע 31 היריון מתוכנן אני הכי שמחה בעולם שאני הופכת להיות אמא רק שלא ידעתי שזה יהיה כזה קשה להתמודד עם הקשיים , שמנתי הרבה ומאוד קשה לי לראות את עצמי בצורה הזאת , אני הרבה מוותרת על פעילויות חברתיות כי אני פשוט מתביישת מאיך שאני נראית תמיד היה לי חשוב לשמור על משקל ועל מראה ועכשיו אין לי שליטה. , מעבר לכך בבדידות וחוסר ההבנה של הסובבים אותי במיוחד בעלי גורם לי לבכות הרבה ולא לרצות כבר לשתף אותו. למעט המשקל שמפריע לי ככ היחסים ביני לבין בעלי לא טובים הוא עובר איזו תקופה בעבודה ואני משתדלת להיות הכי מבינה ותומכת אבל עברו כבר חודשיים ואני אוטוטו בחודש שמיני אף פעם הוא לא התעניין מרצונו , לא שואל אותי איך אני מרגישה , חודשיים לא הזמין או יזם איזו פעילות זוגית כמו מסעדה , סרט או סתם הפתעה ... עם חברים הוא יוצא ונהנה ומה שקרה לו בעבודה נעלם עד החזרה שלו הביתה אני מתחילה להרגיש שזה נח לו להשתמש בזה כתירוץ. את הקניות של לאחר הלידה עשיתי לבד כדי לא להטריח אותו ובגדול אני עושה הכל לבד כדי לא להתאכזב. אני רוב הזמן בוכה ומרגישה לבד. שמונה חודשים מעטות הפעמים שהוא הראה שאיכפת לו או לפחות הוכיח. אני מאוד חוששת ומפוחדת למה שיקרה גם אחרי הלידה כמו כן אין לי תמיכה מאף אחד לא ממנו ( לא ציפיתי) , לא מההורים ולא הכי סומכת על חברות. האם אני העובדה שאני רוב הזמן מרגישה עצובה ובודדה יכל להזיק לעובר שלי ? והאם יש דרך טיפול ללא כדורים ותרופות ?