התקפי זעם בהריון שני

שלום ד"ר, בת 42 אמא לפעוט בן 1.9 ובהריון שני IVF , שבוע 33. " ממלאך לשטן" ב 2 שניות.. אין לי הגדרה אחרת היכולה לעמוד על חוסר השליטה שלי בתגובות. על אף שהייתי רוצה להגיב אחרת, נראה כי משהו כדול ממני משתלט עלי ואני נעשת אלימה כלפי בעלי ( יכולה לשרוט אותו) לזרוק דברים מה שבדרך כלל קורה, ממלאת את פי בקללות רפש שאין לי מושג מי שתל לי אותם בלקסיקון, כועסת וממורמרת על כל מעגלי החברה סביבי, אם משפחה, חברים, שכנים, על הגננת של בני, כל פיפס קטן גורם לי לאמוציות , בכי, חוסר שליטה מוחלט. בעלי מכיל אותי ואלוהים יודע איך?! הוא אומר לי שאני מטורפת אבל הוא מבין שההורמונים מדברים ולא הרציונאל השכלי. ניתן לציין כי ההריון הראשון הגיע אחרי טיפולים רבים של IVF , ולא התנהגתי ככה. הלידה היתה בניתוח קיסרי בהול אחרי יומיים של אישפוז . בניתוח הבנתי שקשרו לי את הידיים מה שגרם לי ככל הנראה לאבד שליטה כבר אז. אחרי ההריון החלו לי פאניקות מוזרות, כמו מן איבוד שליטה מוחלט אך לא אלים. כאילו מישהו מנתק אותי לכמה דקות מהמציאות, העולם נראה לי שחור , מפחיד, היקום נראה לי קטן וצפוף, גם אם הנני נמצאת באולם שמחות של חתן וכלה פתאום משהו נסגר במחשבה. מן נתק , הדופק עולה לי, אין לי אוויר מוצפת במחשבות שליליות, תאונות, מוות, הכי גרוע שאפשר לעוף איתו במחשבות, האמיגדלה שלי קורסת. את אותו התקף חשתי כשלקחתי את המכונית לשטיפה . פתאום, תחת הסבון והמים הרגשתי שאני רוצה רק לצאת מהמכונית. נסיתי להרגיע את עצמי בנשימות ובמחשבות חיוביות, לדבר לעצמי , בסוף התחושה עברה אבל נראה כי היא חוזרת בכל מיני מצבים. תקופות היא לא קיימת ושוב, חוזרת חלילה. מה קורה לי קיבינימט?! האם התחרפנתי לגמריי? האם אני בדיכאון עוד מההריון הראשון? בהריון הזה אני ממש מאבדת שליטה , לא לוקחת כדורים או פרחי באך למינהם, רוצה שיעבור בשלום ולחזור למציאות האחרת , שהייתה קיימת לפני . קשה להעביר את תחושותיי בין מקשי המקלדת, אך מקווה שלפחות העברתי ולו במעט, את שעובר על ליבי וגופי. אשמח לעזרתך.