דיכאון אחרי לידה?

שלום- ילדתי לפני חודשיים את בני בכורי. אחרי נישואים שניים. אחרי הלידה הייתי בהיי מטורף, אבל לאחרונה אנינמצאת באיזשהו מצב שכובל אותי מאד ואני ממש לא יודעת כבר על מה לחשוב. בעלי עובד כ13-16 שעות ביום ואני כל הזמן סביב התינוק לבדי כיון שגם בלילה אני לא מעירה את בעלי כדי שלא יהיה עייף למחרת. כשאני מבקשת עזרה בשעות המעטות שהוא בבית וער או בסופי שבוע אני מרגישה כל כך אשמה ומנצלת. בנוסף לזה כשהוא מגיע הביתה אני לרוב מלאה תלונות ומרירות וחוסר שמחה. מתפרצת עליו על כל שטות הכי קטנה.ואח"כ מרגישה כל אשמה ובוכה לעצמי. ועוד משהו- לפעמים יש לי מחשבות על רצון למות.. וזה כבר היה במהלך ההריון. יש לי גם הרגשה שההנקה לא משביעה את התינוק גם אחרי הנקה במשך 40-50 דק' לכל ארוחה. והוא גם לא עלה מספיק במשקל. וזה גורם לי להרגיש עוד יותר רע- שאני לא נותנת לו את מה שהוא צריך ואצטרך להתחיל לתת לו מטרנה במקום להניקאותו ולתת לו את כל מה שהוא צריך. בעלי נתן לי להבין שהוא עומד להרים ידיים. לפני הלידה היינו כל כך מאוהבים ופתאום הוא קר וציני ומרוחק ואני מבינה שזה בגללי. האם יש מצב שזה בעצם דיכאון אחרי לידה? מצטערת על המגילה הארוכה הזאת. פשוט חשוב היה לי לשפוך קצת את הלב ולהתחיל להבין מה קורה לי. כי לפעמים אני מרגישה כאילו זאת היתה טעות להביא תינוק לעולם כי זה כאילו הרס הכל. וזה למרות שאני מאוהבת בתינוק הזה ונראה לי שגם בבעלי (רק שיש דברים שמאפילים על האהבה הזו)