רגרסייה אחרי לידה?

שלום. ילדתי לפני כמה חודשים ילד שני בניתוח פרטי. במהלך האשפוז חשתי שאני מפתחת תלות רגשית במי שניתח אותי. במהלך הטיפול המגע הפיזי עימו הסתכם בחיבוק ובנשיקה על הלחי. כל חיי חוויתי משיכה לנשים ולגברים שהיו יחסי מרות ביני ובינם (המשיכה לנשים- לא מינית ממש). לפעמים סתם צורך במגע פיזי פשוט כחיבוק ונשיקה ולעיתים פנטזיות מיניות. אני מפתחת אובססיה לדמות ובאופן כפייתי מחפשת עליה מידע וצופה בתמונות שלה. בנוסף- מנסה לדמיין שהדמות התורנית רואה אותי באור חיובי. פרט להתנהגות המוסתרת, כן ניסיתי למצוא הזדמנויות לתכתובת או פגישה עם הרופא שחשתי תלות בו (מנחשת שהבין מהרגע הראשון). פרט לזאת, החל מההריון ובעיקר מאז הלידה, אני חווה ליבידו מוגבר. כשאני מנתחת ואומרת לעצמי שמדובר בסה"כ בהעברה ותו לא, ושככל הנראה המשיכה אינה "אמיתית" ונובעת אולי מנסיבות חיי, אני הרבה פעמים מגיעה לדמעות ומצליחה "להיגמל" מההרגלים האובססיביים, אבל בד"כ אלו חוזרים כמה שעות או ימים אח"כ (ולפעמים הגמילה ארוכה יותר- עד שאני נתקלת בדמות הבאה...). התנהגות זו גורמת לי מבוכה רבה ואני מסתירה אותה מכל מי שנמצא סביבי, כולל מבעלי. זה כמובן מעמיק את הרגשת הבדידות והמצוקה. אני חשה גם רגשות אשמה על כך שאני נמשכת למישהו שאינו בעלי. רקע: חוויתי גירושים של ההורים בגיל ההתבגרות. אבא שלי נטה להתפרצויות זעם על אמא שלי ולעיתים גם עלינו. לא חוויתי אלימות פיזית בבית וגדלתי בבית יחסית דואג וחם והקשר שלי עם שני הוריי תקין וחם כיום. בתקופת הגירושים ושנתיים-שלוש אחריה לא רציתי שום קשר עם הוריי, ולמעשה גרתי כמעט לבד (בבית ששייך לאחד מהם) חלק מהתקופה. מגיל צעיר אימי שוחחה איתי בצורה גלוייה מאד כמו חברה, ואף כמה שנים לפני הגירושין אבי רצה לעזוב הבית ואימי הסתייעה בשיחות איתי לצורך פורקן רגשי. היחסים איתה בהחלט היו סימטריים מדי ובד"כ לא ראיתי בה דמות סמכותית אלא כעין "חברה". פרט לתקופה קצרה, היחסים בין הוריי לאחר הגירושים היו תקינים. בתקופת הגירושים חוויתי משבר ועברתי שני טיפולים פסיכולוגיים שלא חשתי שהועילו לי (לא זוכרת מספיק טוב, אבל בד"כ אפילו בטיפול ייתכן שלא הרגשתי מספיק בנוח לתאר את הבעייה האמיתית). בסה"כ, עד הלידה אפשר לומר שפרט לתקופות קצרות, חשתי יחסית רגועה. מאז הלידה אני חשה שלעיתים אני רגועה מאד וממוקדת, לעיתים נוטה ליותר פנטזיות מיניות מהרגיל (אף בסיטואציות שבעבר לא הייתי חולמת בהן), לעיתים חשה יותר רגשות מלנכוליים (אך לא דיכאון ממש)- עצובה לזמן קצר ומיד לאחר מכן חוזרת להיות שמחה. הביטוי העיקרי לבעייה הוא רצון עז למגע עם מי שטיפל בי בביה"ח, מחשבות טורדניות על קשר עימו וכו'. בחודש הראשון לאחר הלידה הכל היה מוצלח בבית חוץ מהקשר עם בעלי. מאז הקשר חזר לקדמותו וכרגע הבית מתנהל ממש על מי מנוחות (הקשר עם הבעל והילדים טוב מאד), פרט לבעיה שתיארתי בעצמי, שאני מצליחה לגרום לשאר בני הבית לא לסבול ממנה. לפני שלוש שנים עברנו משבר כשאבי ניהל קשר עם אישה בעייתית מאד, שגרמה לו להתנתק מאיתנו. כיום אנחנו בקשר טוב עם זוגתו, ועדיין אני כן מרגישה שהקשר שלנו עימו לא דומה לקשר הקרוב עם אמא, גם משום שהוא עסוק במערכות הזוגיות, שבד"כ באות על חשבון הקשר שלנו איתו (זמן, מאמץ, תשומת לב...). גם אחותי פיתחה בעבר קשרים מהסוג שאני מפנטזת עליו וניהלה מערכת יחסים ארוכה מסוג כזה.

תודה מראש על ההתייחסות.