אנא אל תתני לי עצה של תרופות או טיפול כי לא אלך
דיון מתוך פורום דיכאון בהריון ואחרי לידה
אני בשבוע 34 מתחילת ההריון אני מרגישה מסוגרת אני בוכה הרבה אני מרגישה שהעולם נחרב עליי כל יום אני ובעלי רבים המון אני לא אוהבת לצאת מהבית ניתקתי קשר עם חברות אני בקושי מדברת עם ההורים שלי עם אחותי אני עצבנית נורא אני לא מצליחה להביא את עצמי ללכת ללימודים בצורה רציפה אני מבריזה המון אני בקושי מתפקדת בעבודה אני לא יודעת מה אני אעשה עם הילד כשיוולד איך אני אתמודד עם הכל אין לי חשק לכלום חוץ מבעלי אף אחד לא יודע מה עובר עליי הוא גם לא ממש יודע כי אני לא משתפת רק מה שהוא רואה כלפי חוץ מבחינתו אני משתגעת וזה בגלל ההריון אני חושבת שהוא מאמין שזה יעבור עם הלידה אבל אני מרגישה שזה רק יחמיר.אני כל הזמן מרגישה מכוערת שאין לי משמעות לכלום אני כל הזמן רוצה שהוא יהיה לידי ואיתי וכשהוא איתי אני רוצה שילך.. אני לא יודעת מה לעשות.. ואני לא רוצה שאף אחד יידע אני לא מספרת לאף אחד מה גורם לי להרגשה הזאת אני גם לא בטוחה אבל אני חושבת שזה לחץ מההריון מהלידה מהנישואים מהמשפחה שלי ושלו שיש הרבה לחץ מהמגורים שלנו (אני נורא רוצה לעבור) מהלימודים מהעבודה עם המשפחה מחוסר ההבנה של כולם כלפיי והכי גרוע מחוסר ההבנה של בעלי שציפיתי שיהיה כל עולמי אבל אני כל הזמן נפגעת ממנו ואני יודעת שעל רב הדברים אני מגזימה ואני לא אמורה להעלב אבל אני כל הזמן נעלבת וכל הזמן מחכה שהוא יחמיא שהוא יעריץ אותי רק התגובות שלו גורמות לי להרגיש יותר טוב ולזמן קצר אני לא מאמינה לו כשהוא מחמיא אבל הוא הדבר הכי חשוב לי ואני רוצה שהוא יהיה סביבי כל הזמן אני מרגישה מטומטמת בחיים לא הייתי בנאדם תלותי ובטח שלא עד כדחי כך..אני כל הזמן בוכה בגלל זה ואני שונאת את עצמי ואת כל מה שבסביבה אני יכולה להמשיך לכתוב עוד עמודים אבל זה סתם.. רציתי לדעת רק אם אני בדיכאון או לא
דנית שלום, אני מצטערת לשמוע על הקשיים שאת חווה. עד כמה שניתן לאבחן מתוך דבריך, ניכר שאת אכן בדיכאון: עצב, עצבנות, קשיים בתפקוד, ערך עצמי נמוך, חוסר חשק והנאה, חוסר תקווה, קושי להרדם - כולם יכולים להיות סמפטומים של דיכאון. זה יהיה לא מקצועי מצידי לא לציין שכדאי שתפני לטיפול. כ-60% ממקרים של דיכאון בהריון ממשיכים לדיכאון אחרי לידה שיכול לפגוע בך וביילוד. הייתי מציעה שלפחות תחלקי את תחושותיך עם אחות טיפת חלב או רופא משפחה. כיוון שאינך מוכנה לגשת לטיפול, תנסי לשתף אנשים אליהם את סומכת ולקבל תמיכה. המצב בו את נמצאת, מרוחקת מאנשים, מסוגרת בעצמך, בקושי משתפת את בעלך במה שעובר עליך, הוא חלק מהדיכאון אבל הוא גם משמר את הדיכאון. אם את לא מוכנה לגשת לטיפול תנסי לעצור את כדור השלג הזה. תשתפי את בעלך בציפיות שלך ממנו, בתחושת הפגיעות שאת חשה - תגידי לו כאשר הוא פוגע בך. תסבירי לו מה את צריכה ממנו בתקופה זו, של ההריון ובתקופה שלאחר הלידה. את צריכה המון תמיכה עכשיו ותצטרכי עוד יותר תמיכה לאחר הלידה. תנסי לגייס מישהי קרובה - משפחה, חברה, שתוכלי לספר לה מה עובר עלייך ושתהיה לצידך בתקופה זו. בברכה, ד"ר שרון בן-רפאל
מנהל פורום דיכאון בהריון ואחרי לידה
