חשש מהחמרה בדיכאון וחשש להכנס להריון נוסף

שלום,אני בת 25, אם לילד בן 3.5, ונשואה בנישואים לא מאוד משגשגים- בטיפול זוגי ומשפחתי. השאלה קצת ארוכה - מתנצלת. (חוששת להתייעץ עם המטפלים שלי בשלב זה אך מעוניינת לקבל איזה נקודת מבט מקצועית) לאחר ההריון והלידה הטראומתיים ביותר, אושפזתי למשך שבועיים וחצי ללא הילד לאחר התקף פרפור ורעד מחום של 42 מעלות.מקור הדלקת/זיהום לא זוהה) לאחר הלידה סבלתי נורא מטחורים,פיסורה ומשבר בעצם הזנב. לציין בעברי חוויתי אלמות, ניצול ןהתעללות מסיגום שונים שלא המקום לפרט. אין תמיכה משפחתית כלל. חזרתי לבד לבית עם התינוק שלא הייתי איתו כמעט מאז הלידה(חמותי שמרה עליו)והתחלתי לפתח תסמינים של דכאון לאחר לידה- חשתי סבל רב בשל מחשבות אובדנות נוראיות, רצון להשתיק/ להטביע את הילד, שנאתי אותו שנאה נוראית לא יכולתי לטפל בו כלל ובטח שלא בעצמי- אפילו לשיר לו שירים לא הצלחתי. (אני שגידלתי את כל האחים שלי- עם הבן שלי לא מצליחה לגדל?) בקיצור- ירדתי ל35 קילו וכל הסימפטומים הנלווים לדכאון....במשך מספר שבועות ניסית לשלוח אותות מצוק -לא הבנתי מה קורה לי רק נבהלתי מעצמי אך בעלי אמר לי שאני סתם עצלנית ואני מדמינת הכל יעבור עם הזמן וכו- כך נגררתי 7 חודשים. בשלב זה כבר מצבי היה נואש, ניסיתי להתאבד ללא הצלחה מספר פעמים -לא עלו עלי לצערי ובעלי היה בהכחשה נוראית. פניתי כמוצא אחרון לרווחה- שהפנו אותי לגורמים מתאימים מאז אני מטופלת במספר תרופות ללא הטבה משמעותית והחמרה של האובדנות (SSRI) אפילו היה לי איזה התקף היפומאני מאי התאמה של התרופה - נתנו לי מייצבים.... עדיין לא עזר..... חלפו השנים... החלפתי פסיכיאטר, כיום אני מטופלת בוולבוטרין בהטבה משמעותית!!! ללא צורך במיייצבים!! התחלתי לחזור לחיות, גם באמצעות וסיוע משירותי סל שיקום שאני מקבלת. (נכות תפקודית של 60% יציבה MDD+הפרעת אכילה לא מובחנת וקווים של הפרעת אישיות גבולית), כרגע הצוות של הדיור המוגן והשירותי המפעל מוגן מהווים כמשפחה עבורי ותמיכה ועוגן יציב בחיים שלי (הלא יציבים בעליל). אני מרגישה מאוד טוב ברוב הזמן למעט תופעות לוואי של בחילות וסחרחורות (עדף לי מאשר הדכאון) כמו כן עדיין אני סובלת מהפרעות שינה ומחלומות בלילה, רגישות נוראית ביותר לרעשים ועדיין קושי בשמירה על זמני אכילה, רחצה , וכו'- מבצעת אך ממש מכריחה את עצמי... לאחרונה אני מרגחשה איזה רצון עז ביותר להיות בהריון ( אני עם התקן) כמובן שההגיון שאני צריכה קודם לטפל היטב בעצמי מיד מוריד לי תחשק וכן מצב הנישואים. אבל אני מוצאת את עצמי שוב שוב חושבת על זה וממש רוצה. (שעד לפני כ3 חודשים ממש ממש לא הסכמתי אפילו לדמיין את זה) בכל זאת מה שמדאיג אותי הוא העובדה שבכל פעם אני רואה משהי בהריון מתקדם/שומעת על משהי שילדה/קוראת חומר על הריון ולידה - אני מיד מתחילה לבכות בכי שקשה מאוד לרסן- וזה מאוד מדאיג אותי כי כבר הרבה חודשים שלא בכיתי (מאז התחלת הטיפול בוולבוטרין) למרות שזה זה בכי שונה מהבכי של הדכאון...לא יודעת להסביר את זה. אני ממש מתכננת בחודש הבא להוריד את ההתקן- ומפחדת שזה שטות. התקשרתי למספר אחד שנותנים מידע על תרופות בהריון ואמרו לי שיחסית הוולבוטרין הוא לא כל כך נורא.... אני מבינה שבמצבי אני לא אוכל להפסיק בהריון את התרופה ובשום אופן לא הייתי רוצה להחליף (כבר 7 חודשים שאני ההפך מאובדנית- רוצה לחיות ומלאת תקווה, הדבר האחרון שאני רוצה עכשיו זה סיכון לחזור לאובדנות הזאת זה הרגשה נוראית וחסרת אונים!) אשמח לקבל קצת עיצות- אפילו ישירות למייל ההאישי( אם זה אפשרי) מה לעשות למי לפנות איך להציג את הדילמה למטפלים שלי- בנתיים כשהעליתי את הרעיון ברמיזה הם מיד התנפלו עלי ואמרו לילחכות- אבל כמה אפשר לחכות? כבר עוד מעט 4 שנים- יהי הפרש של חמש שנים לפחות בילדים.... מה, לאנשים כמוני אסור להיות הורים? אני מרגישה שאני יהיה מסוגלת לטפל (כיום אני אמא מאוד טובה ואוהבת לבן שלי שגם אוהב אותי מאוד) רק חוששת מהדכאון בגלל הבכי שחוזר ממחשבה על הנושא.והפחד לחוש את אותם הרגשות שוב בתינוק הבא כי ין לי כח להתמודד עם זה שוב- איך אפשר למנוע בצורה הכי נכונה את הסיכוי שזה יחזור ?? ממש מבקשת שתעזרי כי אין לי למי לפנו כרגע בנושא.... אפילו רק בשביל להבין גם אם זה ידחחה לעוד שנה שנתיים שאני יהיה רגועה מבפנים שאני יודעת מה האפשרויות וההשלכות השונות. תודה רבה רבה אמא בדילמה וחשש מהלא ידוע. ושוב סליחה על האורך- (פרקתי קצת את אשר על ליבי)

שלום ראיתי כי לא ענית לי בפורום, האם שלחת לי תשובה למייל- לצערי נכנסתי היום למייל האישי וגיליתי שהחשבון מייל שלי נמחק- חידשתי את המייל היום- אשמח לקבל תגובת/עצה/התיחסות/הפניה תודה וסליחה אמקד את השאלה- האם בכי בעקבות מחשבה על הריון ולידה או ראיה של משהי אחרת בהריון מראה על ירידה במצב הדכאון/ אולי על טרואמה שלא עובד- למרות שדיברתי המון על מה שהיה בלידה. מפני שכבר עברו יותר מ3 שנים מאז הלידה-ואני מתכננת להכנס להריון למרות תרופה והמצב, מה עלי לעשות על מנת לוודא שתהליך כניסה להריון נוסף יעבור בצורה הכי טובה שאפשר? ומה לדאוג בזמן הריון ולאחריו. תודה