פורום דיכאון בהריון ואחרי לידה

הי , אני בשבוע 31 היריון מתוכנן אני הכי שמחה בעולם שאני הופכת להיות אמא רק שלא ידעתי שזה יהיה כזה קשה להתמודד עם הקשיים , שמנתי הרבה ומאוד קשה לי לראות את עצמי בצורה הזאת , אני הרבה מוותרת על פעילויות חברתיות כי אני פשוט מתביישת מאיך שאני נראית תמיד היה לי חשוב לשמור על משקל ועל מראה ועכשיו אין לי שליטה. , מעבר לכך בבדידות וחוסר ההבנה של הסובבים אותי במיוחד בעלי גורם לי לבכות הרבה ולא לרצות כבר לשתף אותו. למעט המשקל שמפריע לי ככ היחסים ביני לבין בעלי לא טובים הוא עובר איזו תקופה בעבודה ואני משתדלת להיות הכי מבינה ותומכת אבל עברו כבר חודשיים ואני אוטוטו בחודש שמיני אף פעם הוא לא התעניין מרצונו , לא שואל אותי איך אני מרגישה , חודשיים לא הזמין או יזם איזו פעילות זוגית כמו מסעדה , סרט או סתם הפתעה ... עם חברים הוא יוצא ונהנה ומה שקרה לו בעבודה נעלם עד החזרה שלו הביתה אני מתחילה להרגיש שזה נח לו להשתמש בזה כתירוץ. את הקניות של לאחר הלידה עשיתי לבד כדי לא להטריח אותו ובגדול אני עושה הכל לבד כדי לא להתאכזב. אני רוב הזמן בוכה ומרגישה לבד. שמונה חודשים מעטות הפעמים שהוא הראה שאיכפת לו או לפחות הוכיח. אני מאוד חוששת ומפוחדת למה שיקרה גם אחרי הלידה כמו כן אין לי תמיכה מאף אחד לא ממנו ( לא ציפיתי) , לא מההורים ולא הכי סומכת על חברות. האם אני העובדה שאני רוב הזמן מרגישה עצובה ובודדה יכל להזיק לעובר שלי ? והאם יש דרך טיפול ללא כדורים ותרופות ?

שלום רב אני אם יחידנית לתינוק . בת 34. ילדתי לפני כשבועיים. יש לי עזרה בנתיים. מאז הלידה נמצאת בדיכאון עמוק, התקפי פאניקה ותחושה כי עשיתי טעות חמורה!!... סיפרתי לאחותי על תחושותיי ובעיקר על ההרגשה כי לדעתי עשיתי טעות וגם שטרם התחברתי לתינוק.\חייבת לציין כי אני מטפלת בו רגיל- אוכל, מקלחת וכו'..\ האם ההרגשה כי עשיתי טעות חמורה/ ההרגשה של אי חיבור לתינוק/ ההרגשה כי בא לי שאחרים יטפלו בזמן שאני מתחפרת במיטה בדיכאון הינם שכיחים למצב של דיכאון לאחר לידה? אציין כי התחלתי טיפול תרופתי. תודה

אני כותבת כאן די בחשש ...אני חודשיים בערך אחרי לידה ..לידה שלישית ואני מרגישה תחושות שלא חוויתי אחרי ההריונות הקודמים.. מידי פעם אני מרגישה כמו דאון כזה..מין תחושה של עצבות שמשתלטת עלי...ענן כזה ורצון לבכות ומין מועקה קשה שמלווה בדפיקות לב ומין תחושה של כאב בטן לא נעים כמו במצב של חרדה וממש מתלווה לזה תחושה ממשית של פחד..אני לא מצליחה לשים את האצבע באופן מדוייק מה בדיוק קורה לי או מה בדיוק מפריע לי ..והדמעות מתחילות לזלוג בלי שליטה..זה מלחיץ אותי ברמות..אני לא חווה את התחושות האלו כל יום כל היום אבל כשזה קורה ה מלחיץ אותי כל כך...ומפחיד אותי שאני נכנסת לאיזה שהוא סחרור חלילה..משהו שאני לא מצליחה לשלוט בו...זה מין מעגל כזה שהמחשבות מתרוצצות והפחד הוא שברגע שזה קורה הראש לי עף בלי שליטה למחשבות מאוד לא נעימות..והאם אני אצא מזה?? אני חוששת להתחיל טיפול כל שהוא שיהיה כולל טיפול בכדורים בגלל שמפחיד אותי המחשבה על ההשלכות של זה ,מצד שני אני גם כל כך לא מרגישה שחזרתי לעצמי ואני כל כך רוצה להיות שמחה עם הבנות שלי ובעלי..רוצה לחזור לשגרה רגילה..שוב אני רק מדגישה שזה לא כל היום וכל הזמן אבל בפעמים שזה קורה זה ממש מלחיץ...אני מרגישה ידירה בשמחה וחוסר חשק לעשות דברים שמאוד אהבתי... איך אפשר לדעת האם זה דיכאון שאחרי לידה או פשוט פרץ הורמונלי טבעי אחרי לידה?? ועוד שאלה- במידה וזאת פשוט תקופה ואני לא אקבל טיפול כל שהוא-האם זה עובר מעצמו?? פרט לסבל שאני חווה עכשיו שהוא אכן מאוד משמעותי אבל האם יש לדיכאון אחרי לידה כמו סוג של מסגרת זמן...נניח עד שנה אחרי לידה זה יעבור בכל מקרה ? או שחלילה במצב כזה אם לא אטפל מקצועית המצב עלול רק להחמיר?? אני אובדת עצות וחוששת... אודה לתשובה ממך בהקדם...

תודה רבה על התשובה המהירה, רק דבר נוסף.. אני קצת חוששת מהמשמעות של טיפול פסיכולוגי... האם יש לזה משמעות לגבי הילדים שלי... אני ראיתי כל מיני דברים בפורומים שונים שמזהירים מעניין לגורם מקצועי בכדי שלא יגידו שאני אמא לא מתפקדת חלילה ואז רשויות רווחה מתערבות... אני יודעת שזה לעוף רחוק מה שנקרא... אבל רציתי לדעת איך זה עובד באמת...

היי, כיום אני נותלת דרלין 10 מ"ג רק כאשר אני מרגישה שזה נחוץ לי להורדת סיפטומים של חרדה לפני אירועים ספציפיים כמו דיבור מול קהל, פרזנטציה וכו.... בממוצע יוצא לי לטול כדור דרלין פעם עד פעמיים בשבוע (כלומר סה"כ בשבוע 2 כדורים) כיום בעלי ואני מתחילים לנסות להכנס להריון ואני יודעת שדרלין הוא כדור חודר שילייה שלא רק משפיע על הדופק שלי אלא גם של העובר - האם יש כדור חלופי שאיננו חודר שיליה? והאם בכלל יש כדור הרגעה שמותר לקחת בהריון כאשר נחוץ ואינו מזיק לעובר? תודה רבה -שיר

הריון שלישי מתוכנן ורצוי אחרי שבע שנים, אבל ראשון עם פרק ב אחרי גירושים... חווה דכאון קשה והתקפי חרדה החל משבוע 6 עד כה(שבוע 10) ממש משבית אותי מתפקוד יומיומי, בוכה כל הזמן ומשתבללת... מרגישה אשמה שלא מאושרת כמו שאמורה להיות.. מה יכול לעזור?

אני שבוע אחרי לידה רביעית, מוצפת בחרדות לא ישנה, לא שותה לא אוכלת פירור כבר 3 ימים, מפחדת מנטל הגידול של הילד, רוצה את החיים הקודמים שלי בחזרה ולהישאר עם 3 בניי הגדולים יותר, לא מפסיקה לחשוב שזו הייתה טעות ולמה עשיתי את זה לעצמי,למה הייתי צריכה את זה לקחתי לעצמי את החופש שהיה לי עם שלושת ילדיי הגדולים שכבר עצמאיים , הדיכאון התחיל כבר בהריון, מתחרטת מאוד שלא הפלתי כשהייתה אפשרות, מרגישה שהחיים סוגרים עליי, קשה לי לטפל בתינוק, לא מתפקדת כאמא שהייתי ולא מטפלת בענייני הבית, מרגישה שאני פשוט משתגעת מכל המחשבות האלה ולא רואה שום נקודת אור. אני מדברת על זה עם אימי אחותי ובעלי ושום דבר מדבריהם לא עוזר לי ולא מרומם אותי. אני רוצה שהכל ייעלם ולחזור למה שהיה, לחיים הטובים שהיו לי. מה אני עושה עם זה אני מסתובבת בבית הלוך ושוב (במידה ואני בכלל קמה מהמיטה) ומרביצה לעצמי ובוכה בהפים קשים שהלב כואב לי ממש פיזית.

לא יודעת מה לעשות מרגישה משוגעת, אני גרה בבאר שבע למי פונים אני לא רוצה את הילד במצוקה קשה כל כך, תמיד הייתי חרדה לילדים ולחיים ועכשיו הוספתי לעצמי דאגות למה הייתי צריכה את זה בכלל! כועסת על עצמי שלא הפלתי ושבכלל נכנסתי להריון הזה! לא מצליחה לתפקד ולטפל בילדים אני מפחדת הבית פשוט מתפרק!! מפחדת שזה לא יעבור לעולם!

ערב טוב. אני אמורה לטוס בשבוע 29 ולחזור לארץ לפני שבוע 32. יש לי חרדת טיסה. האם מותר לי לבלוע כדור אחד של לוריוון לפני הטיסה? אציין שבה' ההריון תקין לגמרי ואני לא נוטלת תרופות באופן קבוע תודה מראש חני...

שלום, אני בשבוע 16, בריאה, ועובדת בתחום הטיפולי מזה מס שנים. הריון ראשון ורצוי. מתחילתו אני סובלת מבחילות והקאות בלתי פוסקות עד כדי מס אשפוזים וביקורים במיון. לאחרונה, חולשה, דכדוך ובכי בעקבות תחושות פיזיות. חשוב לציין שיש משפחה תומכת ובעל תומך וטיפולי. יחד עם זאת אני מתקשה להתגבר על התחושות ומוצאת את עצמי לא מתפקדת בעבודה, חושבת כל היום על ההקאות והבחילות והחולשה הרבה. האם בצפון יש מישהו שמטפל? שזוהי המומחיות שלו ובכלל אשמח לשמוע את דעתך. תודה.

שלום, אני בהריון בשבוע 34. עד חודש רביעי הייתי די בסדר. מחודש חמישי בערך התחלתי לחשוב מה יהיה בעתיד איך נסתדר מבחינה כלכלית (בעלי עובד בעבודה לא כ"כ יציבה) אני אישית עובדת בעבודה יציבה אך מאוד תובענית ומאוד מלחיצה ובמקרה מה שקרה זה שבחודשים האחרונים נכנסו פרויקטים חדשים שהלחיצו אותי כ"כ עד שאמרתי שאני לא רוצה לחזור לעבודה לאחר הלידה ואז התחילו לי מחשבות של איך נסתדר מבחינה כלכלית ומה יהיה. במקביל התחלנו לחפש דירה לרכישה - דבר שדורש המון השקעה ובעיקר כסף. זה התחיל להעסיק אותי במחשבות של מה יהיה וצריך להחזיר משכנתא ואם לא נוכל לעמוד בהתחייביות האלו ומה יהיה עם הילד , זה גן , זה הוצאות וכו' (אציין כי לרכישת הדירה אנו נותנים עד השקל האחרון ועוד מבקשים מההורים עזרה). בקיצור סליחה על החפירה אבל הכל בא לי במקביל עד כדי כך שהיו לילות שלמים שלא ישנתי, התקפי חרדה ולחץ ברמות מאוד גבוהות שכבר כאב לי בבטן. היום אני מנסה להתגבר ואומרת מה שיהיה יהיה, אני עדיין הולכת לעבודה, עדיין חווה עצבים ולחץ אטומי בעבודה אבל מצד שני אם לא אלך אשתגע בבית. בגדול החשש הכי גדול שלי הוא שכל הלחץ והסטרס והעצבים שהרגשתי בגוף יזיקו לעובר, אני פשוט לא מצליחה לצאת מהמחשבות האלו. האם זה אכן מזיק לעובר להיות במתחים כאלו לאורך כל ההריון? אודה לתשובתך.

מאוד הייתי רוצה לשמוע על נשים שחוו סטרסים רציניים במהלך ההריון כמו שתארתי ואיך הילדים שלהם היום... כלומר האם באמת הושפעו מזה?

שלום רב, אני בהריון שני בשבוע תשיעי, בדומה להריון הקודם, החל מהשבוע שישי אני חווה קשיי נשימה קשים מכל מאמץ מינימלי, יחד עם בחילות ללא הפסקה לאורך היום והלילה ועייפות שלא נגמרת. בהריון הקודם הרופא שלי הוציא אותי לשמירת הריון בערך בשבוע שבו אני נמצאת כרגע, הרופאה שיש לי היום לא מתרגשת מהמצב שלי ולא נראה שהיא מתכוונת לנסות להקל עלי. אני בבירור לבבי אבל מניחה שכמו בהריון הקודם לא ימצאו שום ממצא מיוחד מעבר להריון עצמו. בשבועות שחלפו בהם אני חווה את הקשיים האלו, ללא הפוגה ועם ילדה בת שלוש בבית, אני מרגישה תחושה קשה של יאוש. אומרים לי שעוד מעט המצב ישתפר ושאני ארגיש יותר טוב ואני לא רואה את זה קורה. מאיפה שאני עומדת המצב רק יהיה קשה יותר, קודם עם ההריון המתקדם והקשיים שלו ואחר כך עם תינוק קטן בבית.. עם כל הקשיים האלו (הנפשיים והפיזים) אני במצב שאני לא כל כך ישנה, לא כל כך אוכלת (ירדתי 3 ק' בשבועיים) ולא לוקחת את הכדורים של הויטמינים בגלל הבחילות בעיקר אבל גם בגלל איזה חוסר מוטיבציה או חוסר רגש כלפי ההריון. חשוב לי לציין שזה הריון שרציתי וניסיתי במודע, יחד עם בן זוגי להכנס אליו ובתקופה שקדמה לקשיים הפיזים לקחתי את כל הויטמינים כשלושה חודשים. בעבר סבלתי מאפיזודות של דכאונות ואני מאוד מודעת לעצמי. אני מפחדת מאוד לגרום או שגרמתי כבר נזק לעובר שלי,אם מחוסר תזונה ואם מכימיה מזיקה שנוצרה בגוף שלי עקב הדיכאון.

שלום ד"ר מזה כשנתיים אני סובלת מדיכאון אבל רק לאחרונה "נפל לי האסימון" והבנתי שזה דיכאון. במקביל נכנסתי להריון ואני בשבוע 11. לאחר התייעצות עם רופא המשפחה הוא נתן לי מרשם לציפרלקס. ביררתי עם המכון הטרטולוגי בירושלים והסבירו לי שהשימוש יחסית בטוח בהריון ונבדק מחקרית וצריך לבחון את העלות מול תועלת. לכן התחלתי ליטול את הכדורים בשבוע 10 עם חששות כבדים אבל הבנתי שאין לי ברירה ואני חייבת להציל את עצמי. בימים הראשונים לאחר הנטילה הדיכאון התגבר וחשתי התדרדרות במצבי, אני מאוד מקווה שהכדורים יעזרו, אומרים שצריך לחכות שבועיים לפחות עד להשפעה...רציתי לשאול מאחר ואני מפחדת שהדיכאון יגלוש לאחר הלידה ואני ממש רוצה לדעת שניסיתי הכל- אילו עוד אמצעים אני יכולה לנקוט כדי לטפל בעצמי? אני קצת סקפטית לגבי הטיפול דרך הקופה עם עובדים סוציאלים...יש מומחים לדיכאון בהריון? אשמח אם תפני אותי לאחד כזה...תודה רבה על הקריאה והתמיכה

היי,אני נמצאת בשבוע 6 ...מאז שגילתי שאני בהריון אני נורא עצבנית,ואין לי חשק לדבר עם אך אחד ועם שואלים אותי שאלות אני עונה בחוצפה.זה הריון 4 שלי,הריונות קודמים בכלל לא היו לי התופעות אלו,האם זה דבר נורמלי,?(יכול להיות שזה ההורמונים,?)או שזה תופעה של דיכאון.??אשמח לדעת תודה מראש

שלום רב אני רווקה בת 37 נוטלת כדורים אנאפראניל וליתיום,יותר חרדתית עם עבר של דיכאון אחד,אני מתכננת להביא ילד מבנק הזרע ורציתי לדעת אם אני מוגנת מדיכאון בשל היותי לוקחת תרופות?ואם לא מה סיכויי ומה עליי לעשות? תודה עירית

אני בת 40, נוטלת תרופת סימבאלטה 60 מ"ג. הפסיכולוגית המליצה לי לא להפסיק את הכדורים ולדחות את הנסיון להרות. אני לא רוצה לעכב את הנסיון להרות מהחשש שלא אצליח להכנס בעתיד אם אדחה. אני רוצה לדעת מה הסיכונים בנטילת התרופה בזמן ההריון. אני מעדיפה שלא ליטול את הכדורים - האם הפסקת הכדורים מרגע כניסתי להריון תשפיע על העובר?

ההריון שלי הגיע אחרי המון טיפולים מתישים ואחרי שנים של המתנה בשבילי ההיריון היה יותר חשוב מכל דבר אחר בחיים התחיל כתאומים ובחודש הרביעי נשארתי עם עובר אחד במהלך תקופה זו הייתי בחרדה כי היו לי המון דימומים והפרשות חומות אחרי הדימומים מצבי השתפר והייתי מאושרת . ילדתי והכל היה בסדר . כשחזרנו עם התינוקת משקלה היה 2100 ילדתי בשבוע 37 והיה חורף וממש קר מאוד פחדתי ודאגתי שיהיה לה קר פחדתי מהפסקת חשמל פחדתי מהכל הרי אני אמא בפעם ראשונה בגיל חודשיים התינוקות חלתה דבר שהוסיף אש למצבי הנפשי פעמיים אושפזה בבית חולים ואני מהזה פחדתי והרגשתי שהנפש שלי יוצאת אחר כך עברנו תאונת דרכים קשה רגלי נשברה התינוקות לא נפגעה ברוך השם זה היה שיעור בשבילי לא לדאוג יותר ולא לפחד אלא לקחת אחריות על החיים שלי ועל חייה . האישיות שלי חזקה ואני אישה שמאמינה אבל אחרי הלידה לא אהבתי בכלל את האישיות הזו ובטיפת חלב קבלתי 9/10 בטופס הדיכאון אך לצערי לא עשינו כלום חשבתי שיעבור אבל לא עבר . היום אני אחרי 5 חודשים אחרי הלידה יציבה יותר מאושרת יותר ומרגישה שהתגברתי על מה שהיה השאלה שלי לגבי הריון שני זה עלול לחזור על עצמו ? האם לחכות קצת עד הניסיון להריון שני או לנסות שוב עזרה אני צריכה לקבל ? ואיפה אם אפשר למרות שלא רוצה לחטט בעבר

שלום רב! האם ניתן לקחת ואבן או סריבל בהנקה? תינוק בן חודש וחצי הנקה מלאה.

היי, אני בהריון שני,מרגישה שזה קרה מהר מדיי למרות שרציתי,הרבה תופעות לוואי קשות וגם המון בדיקות מחשש לסיבוכים שאני לא רוצה לפרט עליהם אך מכבידים עליי נפשית,חוששת מהמצב הבריאותי של העובר והכלכלי והכל,עם רגשות אשם שאני מרגישה רע ממאורע שצריך להיות שמח,לא מתלהבת או מתרגשת וכד' , מאוד עצלנית לעומת קודם ,מאוד מבודדת לעומת קודם ,אין לי חשק לכלום..קשה לי להוציא את עצמי מזה לא יודעת מה לעשות, תודה על ההקשבה , ליטל

שלום, אני בהריון בשבוע 15, אני סטודנטית בת 19 , נשואה כחצי שנה..לא חשבתי שההריון יגיע כ"כ מהר.. הבחילות, ההקאות, העייפות , החולשה והמצב רוח שמשתנה מקצה לקצה לא נותנים לי יכולת להתרכז בלימודים, אני עסוקה בלשרוד ולא מצליחה לעשות מעבר לזה. אני רואה את כל החברות שלי משקיעות ולומדות ורק אני תקועה מאחורה..גם בבית אני לא מצליחה לעשות כלום.. מרגישה שאני לא שווה כלום, שאין לי חשק ומצב רוח לעשות כלום. מגיעה מהלימודים ונמרחת בספה. כמעט כל יום בוכה ומדוכדכת.. מתפרקת לבעלי שלא ככ מבין מה עובר עלי.. מתוסכלת מאוד , מרגישה שההריון משבש לי את החיים. שמבחורה יפה, אופטימית, שמחה וחרוצה הפכתי לסבתא מכוערת שלא שווה כלום . האם אני בדיכאון או שזו תופעה לגיטימית?מה אפשר לעשות? בבקשה עזרי לי

ראיתי שעדיין לא ענו על שאלתך. אני נימצאת באותו המצב. בחילות קשות צרבות חולשה ועייפות. מאז ההריון לא יצאתי לשום מקום ובקושי מגיעה לעבודה. האם עברו לך התופעות האלו??? אני שבוע 14 ללא שינוי. בי ובהצלחה

אני בת 35 הריון שלישי רצוי ותקין . ההריון הזה היה קשה יותר פיסית אבל העיקר נפשית, מרגע שנודע לי לא הצלחתי לשמוח . אני מתעבת את מה שקורה לי לגוף, מרגישה חזרת אנרגיות וכוחות , תפסתי מרחק מהחברות מהבעל וכל מה שבא לי זה רק להגיע לספה בערב. אני בוכה הרבה וכל התחביבים שהיו לי נעלמו. אני בשבוע 37 והעצב רק מחמיר ואיתו גם החרדות בהריונות הקודמים ילדתי הרבה אחרי הזמן, אני לא מסוגלת לחשוב לשאת את ההריון הזה אפילו עוד יום נוסף וחוששת שהדיכאון רק ילך ויתגבר . מרגישה לבד ושאני כבר מעיקה על הסביבה שלי. לציין שאני בטיפול פסיכולוגי שקלתי גם כדורים אבל החשש מנזק לעובר הכריע. אני מתפקדת כרגיל בעבודה ובבית אבל מבפנים גמורה

עם ההמלצה האם זה באופן פרטי? אפשר דרך קופח? ומה ההשלכות של כזה טיפול ?

שלום. ילדתי לפני כמה חודשים ילד שני בניתוח פרטי. במהלך האשפוז חשתי שאני מפתחת תלות רגשית במי שניתח אותי. במהלך הטיפול המגע הפיזי עימו הסתכם בחיבוק ובנשיקה על הלחי. כל חיי חוויתי משיכה לנשים ולגברים שהיו יחסי מרות ביני ובינם (המשיכה לנשים- לא מינית ממש). לפעמים סתם צורך במגע פיזי פשוט כחיבוק ונשיקה ולעיתים פנטזיות מיניות. אני מפתחת אובססיה לדמות ובאופן כפייתי מחפשת עליה מידע וצופה בתמונות שלה. בנוסף- מנסה לדמיין שהדמות התורנית רואה אותי באור חיובי. פרט להתנהגות המוסתרת, כן ניסיתי למצוא הזדמנויות לתכתובת או פגישה עם הרופא שחשתי תלות בו (מנחשת שהבין מהרגע הראשון). פרט לזאת, החל מההריון ובעיקר מאז הלידה, אני חווה ליבידו מוגבר. כשאני מנתחת ואומרת לעצמי שמדובר בסה"כ בהעברה ותו לא, ושככל הנראה המשיכה אינה "אמיתית" ונובעת אולי מנסיבות חיי, אני הרבה פעמים מגיעה לדמעות ומצליחה "להיגמל" מההרגלים האובססיביים, אבל בד"כ אלו חוזרים כמה שעות או ימים אח"כ (ולפעמים הגמילה ארוכה יותר- עד שאני נתקלת בדמות הבאה...). התנהגות זו גורמת לי מבוכה רבה ואני מסתירה אותה מכל מי שנמצא סביבי, כולל מבעלי. זה כמובן מעמיק את הרגשת הבדידות והמצוקה. אני חשה גם רגשות אשמה על כך שאני נמשכת למישהו שאינו בעלי. רקע: חוויתי גירושים של ההורים בגיל ההתבגרות. אבא שלי נטה להתפרצויות זעם על אמא שלי ולעיתים גם עלינו. לא חוויתי אלימות פיזית בבית וגדלתי בבית יחסית דואג וחם והקשר שלי עם שני הוריי תקין וחם כיום. בתקופת הגירושים ושנתיים-שלוש אחריה לא רציתי שום קשר עם הוריי, ולמעשה גרתי כמעט לבד (בבית ששייך לאחד מהם) חלק מהתקופה. מגיל צעיר אימי שוחחה איתי בצורה גלוייה מאד כמו חברה, ואף כמה שנים לפני הגירושין אבי רצה לעזוב הבית ואימי הסתייעה בשיחות איתי לצורך פורקן רגשי. היחסים איתה בהחלט היו סימטריים מדי ובד"כ לא ראיתי בה דמות סמכותית אלא כעין "חברה". פרט לתקופה קצרה, היחסים בין הוריי לאחר הגירושים היו תקינים. בתקופת הגירושים חוויתי משבר ועברתי שני טיפולים פסיכולוגיים שלא חשתי שהועילו לי (לא זוכרת מספיק טוב, אבל בד"כ אפילו בטיפול ייתכן שלא הרגשתי מספיק בנוח לתאר את הבעייה האמיתית). בסה"כ, עד הלידה אפשר לומר שפרט לתקופות קצרות, חשתי יחסית רגועה. מאז הלידה אני חשה שלעיתים אני רגועה מאד וממוקדת, לעיתים נוטה ליותר פנטזיות מיניות מהרגיל (אף בסיטואציות שבעבר לא הייתי חולמת בהן), לעיתים חשה יותר רגשות מלנכוליים (אך לא דיכאון ממש)- עצובה לזמן קצר ומיד לאחר מכן חוזרת להיות שמחה. הביטוי העיקרי לבעייה הוא רצון עז למגע עם מי שטיפל בי בביה"ח, מחשבות טורדניות על קשר עימו וכו'. בחודש הראשון לאחר הלידה הכל היה מוצלח בבית חוץ מהקשר עם בעלי. מאז הקשר חזר לקדמותו וכרגע הבית מתנהל ממש על מי מנוחות (הקשר עם הבעל והילדים טוב מאד), פרט לבעיה שתיארתי בעצמי, שאני מצליחה לגרום לשאר בני הבית לא לסבול ממנה. לפני שלוש שנים עברנו משבר כשאבי ניהל קשר עם אישה בעייתית מאד, שגרמה לו להתנתק מאיתנו. כיום אנחנו בקשר טוב עם זוגתו, ועדיין אני כן מרגישה שהקשר שלנו עימו לא דומה לקשר הקרוב עם אמא, גם משום שהוא עסוק במערכות הזוגיות, שבד"כ באות על חשבון הקשר שלנו איתו (זמן, מאמץ, תשומת לב...). גם אחותי פיתחה בעבר קשרים מהסוג שאני מפנטזת עליו וניהלה מערכת יחסים ארוכה מסוג כזה.

תודה מראש על ההתייחסות.

איפה אפשר למצוא מידע מהימן בנוגע לדיכאון אחרי לידה ולחרדה?

שלום, ילדתי לפני 6 שבועות בניתוח קיסרי חירום הלידה הייתה מאוד טראומטית וחוויתי אותה ללא בעלי. אחרי שבועיים התחלתי לבכות מכל דבר ועל הכל אני ובעלי רבים והמצב כרגע זה שהוא לא מדבר איתי. אני כל הזמן חושבת שאני אמא לא טובה. יצאתי רק 5 פעמים מאז הלידה מהבית ורק פעם אחת לבד עם עצמי. אין לי חברות בכלל ואני מתמודדת לבד עד השעה 17 בערב שאמא שלי באה לקלח את הילדה כי אני עדיין חוששת (למרות שזה ישתפר אבל אני מעדיפה לא להגיד כי ככה יש לי חברה קצת ועם מי לדבר אחרי שכול היום זה רק אני והילדה). בעלי לא עוזר בלילות כי הוא עובד ובאופן כללי האוירה לא משהו. יש ימים שאני אוכלת ויש ימים שעוברים בלי גרגר מחוסר זמן או רעב. למי עלי לפנות? ממי לבקש עזרה?

הי אני בת 36, לפני חודשיים ילדתי בת. במשך ההריון ועד עכשיו אני נמצאת במצב של פסיביות וחוסר מוטיבציה, לא הייתי כך לפני כן- אני מאוד פעילה ויזמית מטבעי.. אני מרגישה שאני פועל על אוטומט.. עושה רק מה שצריך, מאוד מתוסכלת מהמצב ולא מוצאת כיוון להתחיל ממנו. חשבתי שזה יחלוף לאחר הלידה אבל אני מוצאת את עצמי שוקעת בזה עוד ועוד. אשמח לדעת אילו דרכים יש 'לצאת מזה'

אני נמצאת בשבוע 15, עם הגילוי על ההריון הפסקתי את השימוש בתרופה להפרעת קשב קונצרטה 58 מג באופן מיידי. מאז אני חשה עצבות בלתי מוסברת המלווה בבכי ללא סיבה, חוסר חשק לצאת מהבית ומהמיטה, עייפות מוגברת וחוסר חשק לעשות דברים שבדרך כלל אני אוהבת לעשות. האם מה שאני חווה הינו דיכאון וכיצד אני יכולה לשפר את מצבי?

אני לאחר לידה רביעית , ולצערי זהו דיכאון מס 4,שאני עוברת, נטלתי סרוקסט-פאקסט לאחר לידת שני הבנים, לאחר לידת הבת נטלתי סרנדה וזה השפיע לאחר 3 שבועות, כעת עברו שלושה שבועות של טיפול בסרנדה בלידה מס4, ועדיין לא חל שיפור בתפקוד, וישנם תופעות חרדה, כגון: מעין תחושת פרפור בחזה, בכי, עצבות ובלבול, ברצוני לדעת האם צריך לשנות לתרופה אחרת, או להמתין עוד שבוע של נטילת סרנדה?

יש בעיה לקחת רסיטל 30 מ"ג בהריון?... זה יגרום לבעיות לעובר??....אני התחלתי טיפול לפני חצי שנה עקב חרדות והתקפי חרדה אחרי לידה ועכשיו בהריון שוב ,אני בת 25

שלום רב, אני חויתי בחיי מספר פעמים של דיכאונות אשר בהן ציפרלקס מאוד עזר לי לצאת מזה. כרגע אני חמישה ימים לאחר לידה שניה, לא מניקה כי זה טריגר מבחינתי לדיכאון. לאחר הלידה הראשונה שהיתה לפני שנתיים וחצי, חוויתי דיכאון לא קל אבל התרופה הוציאה אותי מסה והפכתי לאמא מסורה ואוהבת ונהנית מהחיים. כשהחל מבצע צוק איתן, הייתי בחודש שביעי ונפלתי למין דכדוך- לא נהניתי מהילד שלי וכל הזמן רציתי להיות לבד. כרגע אני אחרי הלידה ואני בסוג של דכדוך אבל במצב טוב יותר מהלידה הראשונה אבל אני מאוד חוששת שאני אגיע למצב של דיכאון. האם כדאי לחזור לקחת את הכדורים ולמנוע את המצב? תודה

שלום, אני שלושה חודשים אחרי הלידה. גרה בעוטף עזה. זאת לא הלידה הראשונה יש לנו ילד בן 3. לאחר חודשיים של לחימה, אזעקות והסתגרות בבית עם הילדים, חשתי ניתוק ובלבול. התבטא בחוסר התמצאות מבחינת זמנים, דיבור לא הגיוני וכו'. יש לי רגעים של בכי וחוסר התמצאות, פקפוק במה אמיתי ומה לא. האם יכול להיות שמדובר בדיכאון אחרי לידה? משהו אחר?

שלום יש לי הפרעת חרדה מתח בהלה מתח שרירים נעילת השיניים רוב היןם שבטח נובעת מלחץ נפשי...זה מאז הלידה התחיל ככה....יש לי שאלה רציתי לדעת האם הפרעת חרדה היא לכל החיים או שהיא יכולה לעבור לגמרי ואני אחזור להיות כמו לפני שהיא הגיעה....להפסיק לשתות את התרופות כמובן....ולהיות כמו כולם?... שותה רסיטל 30....חושבת להתחיל טיפול התנהגותי קוגנטיבי....השאלה שךי היא האם באמת באמת בלב שלם החרדות וההתקפים וכל המתח הזה באמת יעולים לניעחם לגמרי בסופו של דבר....אני בת 25 אחרי לידנ ראשונה שהייתה לפני 9 חודשים....תודה על ההתייחסות....תשובה אמיתית חשוב לי מאוד למוטיבציה כן לעשות הכל ושזה באמת יכול להיעלם כלא היה....

אני 9 חודשים אחרי לידה ואחרי הלידה היו לי התקפי חרדות מאוד רמיניים במשך כל היום שמלווה בהמון מתח ובהלות סתם .....אחאי 5 חודשים קיבלתי רסיטל ומאז אין התקפי חרדה ברוך השם....אבל מה שכן מידי פעם יש נפילות ממש קטנטנות במצב רוח שרק הפחד באותו רגע שאומר בראש יו מזה..זה חוזר?.... ולפני מחזור ובמחזור עצמו יש לי ממש המון גלי חום זה פשטט לא מפסיק...ולפעמים ממשיך גם אחרי המחזור...ואם כני חושבת על זה או על משהו שקצת מלחיץ אטתי אז הגל חום כאילו מתגבר כאילו עוד יותר חם לי...?... זה טבעי? מזה אומר איך אפשר להפסיק את זה ? והאם זה סוג של חרדה או מה זה ... זה סתם מלחיץ ואז מהלחץ מתגבר... זו הייתה לידה ראשונה טבעית רגילה ואני בת 25....לוקחת רסיטל 30 מ"ג...אשמח לתשובה תודה רבה

שלום אני 8 חודשים אחרי לידהראשונה....במשך 5 חודשים מהלידה הייתי עם המון התקפי חרדה פחד לצאת מהבית פחת לראןת לידות ,נשים אחרי לידה...קצת מצבי רוח....אבל בעיקר התקפי חרדות הרבה כל יום....עד שהתחלתי טיפול בכדור רסיטל....ברוך השם מרגישה ין ר טוב אין התקפי חרדה רק יש את הפחד שיחזור כל הזמן......יש לי פחד ענק מלהיכנס להריון וללדת....אני נורא מפחדת שאחאי הלידה זה יקר ה.שוב ושוב יהיו לי את החרדות האלו ואת התקופה הקשה והארוכ ה הזו.....מה הסיכוי לחוות את זה שוב לאחר הלידה הבאה?.... אם קרה לי, רוב הסיכויים שיקרה שוב?... ויקרה לי ככה בכל הלידות? או אפילו חנור יותר???... המחשבה שזה יחזור משגעת אותי ולא נותנת לי להיכנס להריון נוסף....אני בת 25 חזור

שלום אני סובלת מocd והרפעות חרדה בערך כל חיי היום אני בת 32 ובהריון שני בשבוע 16. אני בטיפול דמיון מודרך בשנתיים האחרונות ) לפני כן בטיפולים פסיכולוגיים) ולוקחת כדור ונלה 225 מג ביום ובהריון הראשון הכל היה בסדר ועבר בשלום. כעת משבוע שעבר שהיה לי וירוס של הקאות ושלשולים תקף אותי התקף חרדה שנמשך יומיים לסירוגין וזה היה בלתי נסבל. הפחד שאני עומדת להשתגע משתלט עליי ואני חשה כל הזמן מועקה ועצבות במיוחד שאני מסתכלת על הילד שלי בן שנה וחצי. התייעצתי עם הפסיכיאטר שלי והוא אמר לי לקחת קלונקס וזה מרגיע את ההתקף אבל עדין אני לא מרגישה הכי טוב וחוששת שאשתגע בהמשך ההריון או לאחר הלידה...מה לעשות? זה נורמלי? יש מצב שזה יחלוף? כדאי להמשיך להתייעץ עם הפסיכיאטר שלי או לפנות למישהו שמתמחה בהריון?

הומלץ לי על ידי הרופא נשיםלפנות לפסיכיאטר עקב חשש לדיכאון אני בשבוע 19 האם יש פסיכיאטר שמומחה להריון ?

שלום רציתי לשאול אני חודש אחרי לידה וקיימנו יחסים לא מוגנים הקונדום לצערי נקרע ולקחתי פוטינור 8 שעות אחרי שזה קרה עכשיו מכיוון שאני אחרי לידה לא מגיע המחזור באופן סדיר אז למה אני צריכה לחכות והאם הפוסטינור באמת יכול למנוע את ההריון במיוחד שאני אחרי לידה הפחד שלי הוא להכנס לדיכאון מזה כי יש לי עוד שני ילדים קטנים בבית הכי גדול שלי בן 3 וחצי מה לעשות אני בלחץ

שלום אני ובעלי חושבים להכנס להריון. אני סובלת בעברי מOCD , חרדות ודכאון קליני. היום יש לי אוסידי וחרדה ברמה גבוהה, והתחלה של דכאון. אני לא מטופלת בתרופות כבר חצי שנה וגם לא רוצה להתחיל אותן מחדש כיוון שאני לא רוצה לקחת תרופות אלה בהריון. העניין הוא שאני חוששת מההריון, מכך שאסבול ממצב קשה של התגברות האבחנות שיש לי. רופא הנשים שלי המליץ לי ממש שלא לקחת תרופות לדכאון וחרדה במהלך ההריון. ממש אמר לי שלא מומלץ. מצד שני הרופא הפסיכיאטר אמר שאני צריכה אחרת אשקע בדכאון עמוק. אני כל כך מפחדת. איזה עוד חלופות יש לכדורים? בבקשה אני אובדת עצות.  רצוי לציין שאצלי רמות החרדה והדכאון הגיעו למקומות קיצוניים בעבר עד כדי חובה בשימוש בתרופות, אבל מי יודע אם לא הייתי מצליחה לצאת מזה גם בלי התרופות? אף פעם לא ניסיתי.. האם תהיה תקווה למשוך את עצמי ממקומות הקשים האלה גם בלי תרופות?

שלום אני בת 25 חצי שנה אחרי לידה,מאז הלידה יש לי מתח תמידי עם התקפי חרדה ומחשבות שמפריעות,לפני כחודש התחלתי לקחת רסיטל והיה מעט שיפור עד שלפני יומיים קראתי משהו באינטרנט שגרם להכל לחזור חזק,פשוט מאז יש לי מין חולשה כזו בשרירים ובכל מאמץ שאםי עושה עם שריר מסוים אני ממש מרגישה את המאמץ,שהשריר ממש מתעמץ,ונלחצשי אז כתבתי באינטרנט על שרירים והגוגל הראה לי ניוון שרירים ומאז החרדות והמתח ממש התגבר ואני לא מפסיקה לחשוב על ז,רציתי לדעת אם זה באמת אופייני שבמצבי מתח וחרדה בתקופה כזו של זצי שנה זה אופייני שאני ארגיש ככה בשרירים שהם ממש חלשים ועייפות מאוד גדולה,בבקשה תרגיע אותי לגבי זה תוו ענקית

שלום רב, אתמול לאחר תהליך לא פשוט ולא קל בכלל מבחינה נפשית עברתי הפסקת הריון יזומה בבית חולים (בשבוע 11). הבוקר התעוררתי עם שק ענקי של אשמה וכל מה שעובר לי בראש זה רק איך ולמה עשיתי את זה. איפשהו בראש אני יודעת שזו היתה החלטה נכונה שכללה שיקולים רבים אבל אני לא מצליחה להשתחרר מההרגשה הנוראית הזו. האם עברתי את כל התהליך הקשה הזה רק בשביל להרגיש או להבין שזו היתה טעות??? איך ממשיכים הלאה מתוך המקום הזה? יש לי שני ילדים מקסימים ובעל אוהב שצריכים אותי...

הי גיליתי לפני שבועיים בערך שאני בהריון ומאותו הרגע אפשר להגיד התהפכו חיי יש לציןן שרציתי ילד נוסף יש לי ילד בן שנתים בבית בהריון טבעי אחרי טיפולים ועכשיו שניה לפני שאני מתחילה מחדש טיפולים גיליתי את ההריון ומאז דפיקות לב לא אוכלת לא בא לי להיפגש עם אף אחד, מפחדת להישאר לבד מתי זה יחלוף האפם זה זמני

דר שלום, ילדתי לפני חודשיים, לידה ראשונה. מאז מצב הרוח שלי אינו יציב. בהתחלה הייתי בוכה המון, היה לי נורא קשה. לאחרונה אני מרגישה שיש שיפור, אבל עדיין יש ימים שאני מרגישה מועקה, בוכה, מתפקדת על אוטומט ובעיקר חולמת על לברוח לאנשהו. מרגישה לפעמים כאילו שאני מתאבלת על החיים הקודמים שאבדו, ואף שאלתי את עצמי מה היה לנו רע קודם... למרות שזה היה הריון מתוכנן ורצוי. מרגישה שאני מתנדנדת בין בסדר ללא בסדר. שאלון מצב רוח של טיפת חלב עמד על 10 נק' לפני חודש. לפני מספר ימים - 9 נק. מה עליי לעשות? למי לפנות? יש סיכוי לדיכאון או שזה נשמע נורמלי? תודה מראש

שלום רב שרון ובוקר טוב, הנני סובלת מocd מחשבתי קשה, כולי מלאת חששות, לבטים, מחשבות הזויות אני אמורה להינשא בנובמבר בעזרת השם לפי דעתך ואם נתקלת במקרים כאלו האם אוכל להתמודד עם הריון ולידה.

שלום, האם דיכאון שהחל אחרי לידה יכול להמשך מספר שנים?

גיסתי ילדה תאומים בלידה שלישית, כל ההריון היא לא רצתה אותם וכשהיא ילדה היא לא טיפלה בהם ולא הסתכלה עליהם, כיום לאחר שנה אחד התאומים חזר הביתה והשני נשאר אצל הסבתא ולעיתים מגיעה לבקרו, אבל שתיהם נמצאים הרבה אצל השכנים ויכול לעבור כמה ימים מבלי שהיא תראה אותם( מתוך רצון) היא אומרת שהם מהווים עליה עול וקשה לה נפשית לגדל אותם. יש לציין שהיה לה עבר קשה והיא לא גדלה בבית. השאלה שלי האם זה דיכאון אחרי לידה מתמשך? יש מצב שהיא תצטרך כדורים? איך מדברים איתה על הנושא? אם זה מגיע מאחרים היא נפגעת ולא מקבלת.

שלום רב אני בהריון שני שבוע 8 יש לי בת מקסימה ומדהימה בת שנה וארבע חודשים שמאז כניסתי להריון אני לא מסוגלת להריח את הריח שלה לא מסוגלת לטפל בה לתת לה חום אהבה או לתפקד כאמא נורמלית כמו שהייתי אני לא מתפקדת בבית ונעשת מדוכדכת רק רוצה לישון שיעברו השעות והזמן לא רוצה לעשות כלום בקושי מחייכת לא מתפקדת כאשה אם ממש ככולם עולות בי מחשבות להפסיק את הריון הזה כי זה פשוט גדול עליי ! ענקי צריכה את עזרתך בבקשה

אני חמישה ימים לאחר לידה שלישית קשה מאד. אני בוכה המון פעמים ביום. ומתעצבנת בקלות. האם מדובר בתופעת בייבי בלוז? או שזה התחלה של דיכאון לאחר לידה? האם יש משהו טבעי לקחת? לעזור? אודה לתשובתך,

ד"ר שלום רב ! ילדתי בניתוח קיסרי ב- 20 בדצמבר , היה לי כחודש דימומים הולכים ובאים שאלתי מתי אקבל מחזור כפי שהיה . אודה לך על תשובתך . אתי

שלום רב, מזה שנים אני סובלת מצחוק בלתי נשלט. פתאום בא לי לצחוק. קשה לי לעיתים לדבר בטלפון במיוחד מפריע לי כשבעלי מתקשר ואז אני צוחקת לו והוא מנתק. אני יכולה לרצות לצחוק גם כשאני רואה או מתבשרת על דבר מה לא טוב גם בצפירות וגם בהלוויות וזה לא שהצחוק הוא מכוון אלא הוא בלתי נשלט. גם בעבודה זה מדי פעם תוקף אותי וקשה מאד לשלוט בזה. יש לזה תקופות ועכשיו זה מאד מפריע לי. עכשיו גם יש לי תינוקת בת 3 וחצי חודשים ומדכא אותי כל פעם שזה קורה לי. הבעיה הנוספת היא שאני כל הזמן חושבת על מה יקרה אם בעלי יתקשר ואני אצחק לו פתאום בטלפון או מה יקרה אם אצטרך לדבר עם מישהו בטלפון ואתחיל לצחוק פתאום. כל היום אני רק במחשבות האלה. אתמול הלכתי עם הקטנה לקופ"ח כי היתה לה פריחה ואח"כ התקשרתי לבעלי והתחלתי לצחוק לו תוך כדי שיחה. הוא התעצבן וניתק לי את השיחה.הסברתי אתמול לבעלי שאני מתנצלת שאני צוחקת אבל זה בלתי נשלט ושלא יפגע או יחשוב שאני לא רצינית גם בדברים שהם רציניים. אני מנסה כל הזמן לחשוב על דברים רעים על מנת שזה אולי יעביר את זה אבל זה לא עוזר. אני צריכה לעיתים ללכת לשירותים או לאיזה חדר אחר ללא אנשים על מנת לנסות לשלוט בעצמי ולהרגיע את עצמי ולשכנע את עצמי לא לצחוק. אני תמיד מחכה לרגע שמישהו יספר משהו מצחיק או שיקרה משהו מצחיק על מנת שאוכל באמת לשחרר את הצחוק. מה עושים? איך מתמודדים עם זה? האם הפיתרון הוא אך ורק ע"י מתן תרופות. חשוב לציין שאני בחורה בריאה אשמח לתשובה

האם התופעה שלי היא תופעה מוכרת שיש אותה לאנשים

שלום, יש לי חברה נשואה פלוס ילדה בת חודשיים שגרה בבית של ההורים שלה, יחד עם עוד אחות נשואה פלוס ילדה בת שלושה חודשים כל פעם שהחברה שלי מרדימה את הבת שלה העא נרדמת משבע בערב עד הבוקר כמובן שהיא עבדה על זה קשה בהתחלה עד שהילדה התרגלה והבת של האחות מתעוררת כמעט כל שעה ורק בשתיים עשרה בללילה נרדמת עד שש בבוקר...האחות דופקת בדלת של הילדה, צועקת ליד החדר שלה, לפעמיים מעירה אותה כאילו מרגיש כל הזמן שהיא מקנאה שהילדה נרדמת ושלה כל הזמן מתעוררת האם מדובר בדיכאון לאחר לידה או קנאה?!?

אני עומד כרגע 3 חודשים לפני גיוס לצבא ואני בבעיה אני לא רוצה להיכנס לצבא זה גורם לי לסוג של דיכאון בכל פעם שאני חושב על זה זה מתבטא בעייפות ובבחילות כל פעם שהנושא מעסיק אותי. אני כבר לא יודע מה אני יכול לעשות ומי יכול לעזור לי עם זה .

שלום, אני חודש וחצי לאחר לידה שנייה, גם לאחר הלידה הראשונה הרגשתי סוג של דיכאון ולא טיפלתי בזה וזה חלף. כעת, שוב אני מרגישה ואף בוצרה מוגברת, בכי רב, חולשה, דכדוך, הרגשה שהחיים נופלים עליי, בעלי סבור שהוא עוזר אך אני מרגישה שכל העול פשוט נופל עליי ואיני מצליחה להכילו, מה לעשות? כיצד להתמודד?

שלום רב, אשמח לדעת היכן בדיוק במרכז... תודה!

אם הקבוצה עוד לא החלה להיפגש אשמח לקבל פרטים על מיקום ושעות. תודה