קנאה בעבודה

שלום רב, אתה שואל על ההתנהגות של האחרים כלפיך, ואני מעדיף לדחות את המענה לעוד כמה שורות, ולאמר משהו כללי על סגנון ניהול מודרני, בארגונים מתוקנים. גם אם יש משהו בתחושה שלך לגבי השאלות של האחרים, שהן נתפסות על ידך כמשהו שמזכיר לך בחינה – כדאי שתתאפס לסגנון ניהול מודרני, שבו המנהל והכפיפים לו מנהלים דיאלוג מתמיד, ומעדכנים בצורה מתמשכת את תהליך העבודה – כולל נושאים "לא סגורים", או תופעות שאינן בדיוק "לפי הספר". אם אי פעם היה הניהול מאופיין בסגנון של מתן הוראות, וכל אחד פנה לעמדתו וביצע את המוטל עליו, ולאחר הזמן שהוקצב הגיע השלב של קבלת דיווחי ביצוע והערכה אודות מה שהתרחש, הרי שכיום יש לראות בסגנון הזה משהו מוזאוני לחלוטין. על הרקע הזה, אני מציע לך להיות קשוב לשאלות ולהתעניינות של האחרים, להיות מעודד ומזמין לקבלת דיווחים והערות תוך כדי מהלך העבודה, ולהיות מאד שתפני בהוועצות אודות מה שצריך לעשות. אנחנו בעידן שבו העבודה היא התוצר של הידע והנסיון המצטבר של כולם. ובאשר לסגן החדש: מתפקידו ללמוד את התהליכים של כל האגף, כחלק מכניסתו לתפקיד, ולרענן באמצעות "עיניים חדשות" את מה שניתן ליעל ולשפר. לשם כך מכניסים אנשים חדשים לתפקידים ניהוליים. ולכן אני יכול לשער כי הסבירות גבוהה שככל שתסייע לו – כך תהיה חלק מתהליך ההתחדשות, ותתקדם באופן אישי. וכעת אל תחושותיך הלא נוחות שהעלית בפנייתך: אם מה שכתבתי אינו נראה לך רלוונטי מספיק כדי להכניס שקט למערכת הנפשית שלך - ראוי שתפנה ליעוץ עם איש מקצוע, כדי לברר את מה שמתרחש מנקודת המבט האישית שלך, שכוללת גם תהליכים משפחתיים כללים. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם