קבלת החלטות

דר' שלום, אני חשה שיש לי בעייה של הגעה להחלטה. קשה לי להכריע, להגיע להחלטות - זה מתבטא גם בדברים קטנים (בחירת חולצה) וגם בדברים גדולים (בחירת בן זוג). אני אדם שנוהג להקשיב לסביבתו, במיוחד לבני משפחתי ומרוב דעות לפעמים- אני מתקשה לדעת מה באמת אני רוצה. אומרים שאם אדם כנה עם עצמו, הוא מייד מגלה מה נכון בשבילו. אני באמת כנה עם עצמי ועושה הרבה פעמים חשבון נפש אך עדיין מתקשה בלקבל החלטות. בד"כ כל החלטה נושאת בחובה "מחיר" . אני רוצה שהכל יהיה מצויין בלי לשלם אף מחיר. חוסר ההחלטיות יוצר בחיי המון בלבול ותסכול. אתן 3 דוגאות לצמתים בחיי, שעלי להכריע בהם אך אני זמן רב לא מצליחה לבחור את דרכי: 1. מקצוע- אני בת 27. בידי 2 מקצועות. האחד, למדתי במסגרת תואר ראשון. את השני למדתי במסגרת הסבת אקדמאים. אך עד היום לא החלטתי במה אני רוצה לעסוק. אני אומנם עובדת כי צריך להתפרנס אך לא מרוצה. הייתי רוצה להמשיך לתואר 2- אך אין לי כסף כלל ולא בא לי לחזור לסטטוס "סטודנט" עם משכורת חלקית. יש משרדים ממשלתיים שהייתי מאוד רוצה לעבוד בהם אך נפלתי לתקופה כלכלית של קיצוצים במשק. יתכן כי אוכל למצוא עבודה מספקת אם אעתיק את מקום מגורי אך מצד שני אני אוהבת את מקום מגורי ולא הייתי רוצה להתרחק מסביבתי הטבעית (עשיתי זאת בעבר והריחוק מהבית הקשה עליי מאוד). לסיכום, אני מאוד מודעת לכך שצריך להתחולל שינוי בחיי אך לכל פתרון יש מחיר כבד. בינתיים אני רק יושבת ו"אוכלת את עצמי". 2. בן זוג- כל בחור שאני יוצאת איתו - בהתחלה נראה לי והכל אחלה ואח"כ- אני מתחילה לראות את כל הדברים השליליים בו. אני לא נהנית בקשרים שלי עם בחורים כי אני כל הזמן עוסקת במאזנים- כדאי להמשיך את הקשר או לא? יתרונות? חסרונות? מה יהיה? וכו'.. גם עכשיו אני נמצאת בהתלבטות גדולה שמכלה כל "פינה טובה" בגופי ומוחי. אני יוצאת עם בחור טוב, חמוד, אמין וישר שאוהב אותי מאוד. אנו יוצאים כחצי שנה. לאחרונה, לאחר הכרות אינטנסיבית עמו התחלתי לחשוש. מדוע? משום שהקשר איתו הוא טוב ונעים אך זורם על מי מנוחות מבחינתי. אני לא חשה פרפרים והתרגשות לפני פגישות עימו, הקשר הוא די צפוי, נינוח, ללא הפתעות וריגושים. הבחור הוא בחור נהדר אבל הוא לא מרתק אותי. הוא מסוג הבחורים הטובים האלה שהם כל כך טובים עד שהם לפעמים משעממים. אני חוששת שהחיים איתו בעתיד יהיו משעממים ואני אאבד עניין. בנוסף, קרה לי משהו מוזר. בהתחלה הוא נראה לי מבחינה חיצונית ממש טוב. לאט לאט אני פחות אוהבת את המראה שלו. יש ימים שהוא נראה לי חמוד ויש ימים שאני ממש לא מסוגלת להסתכל עליו. דבר נוסף, הוא בחור די חסר ביטחון ולפעמים זה מאוד מפריע לי. אני תוהה איך בחור בגילו (בן 33) כל כך חסר ביטחון. העובדה שלא היו לו קשרים רציניים עם בנות בגיל שלו יוצרת אצלי חששות. אני שואלת את עצמי למה. אולי הן ראו משהו אצלו וברחו? אולי הוא לא הצליח לפתח קשרים? בקיצור, אני יושבת כל יום ועושה מאזנים ואם לגלות את האמת- ע-י-י-פ-ת-י!!!!! אנשים מסביב אומרים לי שכל קשר הוא פשרה ואין מושלם. אני מודעת לכך אך עד היום לא הצלחתי להכריע על מה אני מוכנה להתפשר. בכל גבר שהכרתי יש דברים טובים ויש דברים שיהיה לי קשה לחיות איתם. האם להמשיך ולקוות למצוא את הבחור המתאים לי, שאולי אוהב אותו כל כך והוא ירתק אותי כל כך- שאוכל להתעלם מהדברים הפחות טובים שלו או להסתפק במה שיש , להמשיך לצאת עם הבחור הטוב שיש לי ולקוות שהדברים יסתדרו, ויהיה טוב. לסיכום, אני תמיד חשה תחושה של חוסר שביעות רצון. מה עושים? משנים אותי/את סביבתי או בכלל יש רעיון אחר?