השם: לא ידוע התפקיד: בעל

אנו 2 בחורות בנות 28, רווקות וחברות מאז הגן. שתינו ללא חבר קבוע. מנסות פה, מנסות שם אך טרם מצאנו את האדם הנכון, איתו נרצה לחלוק את שארית חיינו. אנו מודעות לעניין שככל שעובר הזמן, נעשה יותר ויותר קשה למצוא זוגיות טובה ואמיתית וזאת מפני שכל שנה נעשים יותר מודעים, קצת יותר בררנים, יותר ספקנים- אין מה לעשות...זה קורה להרבה חברות ומכרים מסביב בגילנו ויותר. שאלתנו : איך ניתן לעקוף את הבעיה של החיפוש הזה ולהינות מהרגע ולא לחשוב לאחר כל פגישה עם אדם: "האם זה מתאים להיות בעלי?". איך מתעלמים מהפז"מ שדופק, מהחברה שמצפה שכבר נמצא את בחיר לבנו ואפילו איך נתעלם מעצמנו ופשוט נזרום עם החיים, נצא לפגישות מבלי שיתקתק כל הזמן בראשנו : האם זהו הבחור המתאים? האם בשבילו חיכיתי?. לסיכום, איך אפשר לשחזר את האהבות והמפגשים של גיל העשרה, שבהם מטרת הפגישה היתה פשוט להנות ולא כמו היום שהפגישות הפכו להיות "ראיונות עבודה" "מפעל בשיטת הסרט הנע" וכו'... כל האנשים שאני וחברתי יצאנו עמם הם אחלה. שלא יתקבל כאן רושם מוטעה. הכרנו אנשים טובים, רציניים, איכותיים במהלך חיינו. אך ברגע שאנו מייעדות להם את תפקיד "הבעל"- הם נפסלים משום מה. מדוע זה קורה?