בגידה בבעל

אני נשואה 10 שנים +ילד. ומנהלת רומן עם גבר נשוי קרוב לשנה. הגעתי למצב זה עקב בעיות מאוד קשות בזוגיות שלי . כל אותות המצוקה ששלחתי לבעלי לא הועילו לי. הוא בגד בי המון פעמים. מאוד אהבתי אותו, וקיבלתי אותו עם כל המגרעות שלו. אך כיום אני לא אוהבת אותו. אלא אוהבת גבר אחר. שיש לי איתו סקס נפלא, דבר שאין לי עם בעלי. אני מאוד אוהבת את החבר שלי, קשה לי לוותר על אהבה זו. אבל קשה לי גם איתה. ניסיתי לסיים את הקשר. וזה לא כל כך הולך לי, אני לא יכולה להתנתק ממנו. אני לא חושבת להתגרש מבעלי. אבל גם המצב הקיים הוא בלתי נסבל. מכיוון שכל דבר קטן שקורה לי עם החבר משפיע מאוד על הבית, ועל מצב הרוח שלי. אין לנו הרבה זמן למפגשים, ולכן כל מפגש הופך מיד להתנפלות אחד על השני.בטירוף, ובשיכרון חושים. קשה לי מצפונית עם מה שאני עושה, וקשה לי להסתכל לבעלי בעיניים. אין לנו הרבה סקס, וגם לא היה לפני כן. אך יחד עם זאת אני ךא מוכנה לוותר על מה שמצאתי. אני מאוד מפחדת להיתפס, ולהיחשף. ומהתוצאות הכרוכות בזה. לא יודעת מה לעשות. יש לציין שניסיתי בעבר טיפול זוגי שנכשל. מאוד רציתי לשקם את נישואי, אך זה לא הלך. אבל עכשיו בעלי נזכר שאני קיימת, והגלגל הסתובב לו הוא רוצה לשקם, אבל התעורר מאוחר מידי. בעוד שאני הספקתי להתאהב במישהו אחר. מה עליי לעשות במצב זה. האם עליי לוותר על "האושר" שכבייכול יש לי כרגע. וממלא אותי, או להמשיך ולהיות מתוסכלת כמו שהייתי. אודה לכם על כל עצה טובה.

אני כ"כ מבינה אותך... אני לא ממש בגדתי בבעלי (מינית) אבל נפשית כן. הכרתי גבר אחר,התאהבנו... והוא פשוט מילא את עולמי. אבל רגשות האשמה הרסו לי את החיים. לא יכולתי להסתכל לבעלי בעיניים, הרגשתי נורא. לכן החלטתי לסיים את הקשר האחר ולהשקיע בשיקום הזוגיות שלי. אני לא אגיד לך שזה קל, זה נורא ואיום, אבל בעיני זה עדיף על חיים עם תחושת אשם גדולה. שיהיה לך בהצלחה, ורק אושר!!

לענת שלום! מאוד קשה לי אם מה שאני עושה. אך קשה לי עוד יותר לוותר על האהבה שלי.שממלאת את חיי. אני לא יכולה להתקרב לבעלי, כל היחסים שלנו הם קורקטים בלבד. אנחנו מאוד מרוחקים אחד מהשני. אני לא בוטחת בו, ולא סולחת לו על כל ההתעללויות שלו בי. במשברים הכי קשים שהיו בחיי, הוא לא היה שם בשבילי, אלא המשיך את החגיגות שלו. אני לא יכולה לפתח איתו שיחה נורמלית, ומאוד קשה לי לחיות במצב כזה. דברים הכי אינטימים וכואבים שסיפרתי לו בעבר, תמיד חזרו אלי כבומרנג. וכיום יש לי קשר נפלא אם גבר אחר, שמבין, ומפרגן, ומתחשב בי. יש לציין שהתחלנו את הקשר כידידים טובים.שמספרים הכל אחד לשני, ורק לאחר שמונה חודשים, התחיל בינינו העניין המיני. למרות שמאוד נמשכנו אחד לשני כבר מההתחלה. אני מאוד אוהבת אותו, ויודעת שאין לזה שום כיוון. אבל אני כבר לא אותה אישה מתוסכלת. כיום אני אישה חייה, תוססת, פורחת, ועם יותר שמחת חיים פחות או יותר. אני הרבה יותר מחוברת לעצמי, למיניות שלי, ולרגשות שלי.יש לי ביטחון עצמי גבוה. (בעלי תמיד דאג, להוריד לי את הביטחון בשיטטיות) ועכשיו אני מרגישה שהוא בחיים לא יוכל להחזיר אותי אחורה, לימים שהייתי חסרת ביטחון,ועם דימוי עצמי נמוך מאוד. אני יודעת מה אני שווה, ומאוד אוהבת את עצמי איך שאני היום. ורק בגלל זה היום הוא התעורר, וראה שאני קיימת. אבל הוא לא יודע שזה מאוחר מידי. לא יודעת אם אני מסוגלת להתקרב אליו, או לבטוח בו שוב. שלא נדבר על אהבה.וסקס. אם את הצלחת לשקם את נישואייך בחזרה, אני מורידה לך את הכובע. זה מאוד קשה לי, ואני לא מוצאת את הכיוון שלי. אני עדיין מחכה לתשובה של הד"ר. תודה לך בכל אופן על ההזדהות שלך איתי, ועל השיתוף.

דבר ראשון אני רוצה להגיד שאני מקווה שלא נישמעתי "שיפוטית" כי זאת לא היתה כוונתי. רק רציתי להזדהות איתך... אבל באמת, המצב אצלך כמו שאת מתארת אותו, שונה בהרבה משלי. אני הלכתי ובגדתי כשהיחסים ביני לבין בעלי היו טובים. ולכן כנראה היו לי רגשות אשמה קשים. סביר להניח שאם הייתי במצבך, לא הייתי מרגישה אשמה כלל!! ה ייתי ממשיכה עם מה שעושה לי טוב, כי מה יותר חשוב מזה?? חיים פעם אחת, וכדאי לנצל את הזמן שיש לנו!! אז באמת, אני מאחלת לך שכל החלטה שתחליטי, תהיה הכי טובה בשבילך... ענת