מעבר לחו"ל

דיון מתוך פורום  זוגיות חברה ותעסוקה

29/03/2003 | 20:32 | מאת: רונית

שלום רב! עברנו, אני ומשפחתי לגור בחו"ל באיזור (באירופה) שאין בו ישראלים בכלל. פתאם מאשה עובדת ועסוקה הפכתי לאשת בית המגדלת שני ילדים. בעלי עובד כך שאני נשארת לבד בבית עם תאומים בארץ זרה וללא שפה. אני מרגישה חסרת אונים ועקב כך כל הביטחון העצמי שלי נשר מעליי מטה. ברחוב אני שוקלת פעמיים כל דבר לפני שאני עושה מחשש שאנשים ישפטו אותי וכך גם עם שכנים. אינני יודעת כיצד להתנהג איתם על מנת לרצות אותם ושלא יברחו ממני לאחר שיפוט מחמיר. התנהגות זו מותירה אותי מתוסכלת וחסרת אנרגיות. יש לציין שלא הייתי כל בארץ ואף להיפך. אני מרגישה שהתנהגות זו אינה נורמאלית אך לא יודעת כיצד לעזור לעצמי בענין. אשמח להתיחסותך. בתודה רונית.

שלום רב, מה שקורה איתך הוא, לצערנו, עניין שכיח למדי. אירופאים ואמריקאים מותחים קו ברור מאד בין עבודה לחיי בית, כולל צלצולי טלפון, ביקורי "פתע" במקום העבודה, וכו' - כך שהנתק עם הבעל צפוי להתחזק, ובדידותך ושאר תחושותייך הקשות אמורות גם כן להתעצם. וברוח של "להפוך את החיסרון ליתרון", הנה כמה רעיונות. הצעותי הבאות אינן ספציפיות לך, כי אינני מכיר את ההתרחשות האישית והמשפחתית שלך, אבל סייעו כבר לכמה וכמה: התחברות לקהילייה היהודית יכולה להניב גם חברה, וגם (ראה זה פלא...) את תחושת היהדות והקהילתיות ה"אמיתית" - שכמעט ואינה מוכרת למרבית הישראלים. על זניחת העברית לטובת השתפשפות בשפה זרה כבר דיברתי?... התחלת לימודים באוניברסיטה הפתוחה שלנו, או כלשהיא בארץ מגורייך, או באוניברסיטה אינטרנטית - יכולה לתת לך ערוץ מלא וגדוש של עניין ומעש. במידה והאפשרות הכספית קיימת (וכרטיס לאירופה אינו כה יקר), הזמנת חברה אלייך, פעמיים שלוש בשנה - יכולה למלא את החסך הרגשי-חברתי. התחליף לכך הוא הצ'יטוט האינטרנטי, אלא שכאן שמירת המינון המינורי מאד חשוב. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

מנהל פורום זוגיות חברה ותעסוקה