האם אני נורמלית

שלום רב, לא, אינך 'לא נורמלית'. מותר להרגיש "צפוף" ונחנק ליד מי שכועסים עליו. אבל כן, נראה כי שוב מדובר בצרה הצרורה ובטעות הקשה של הפעלת החיבה והמיניות כנשק (מצידך) במקום להסתייע בכך להידוק התקשורת ביניכם. בעלים, לא עלינו, והרבה פעמים עקב היותם צאצאי אימם, מגיעים לפעמים מעולמות רחוקים ועתיקים בהקשר של השתתפות בעבודות הבית. לפעמים יש לזה אפילו סיוע מצד נשותיהם, כאשר מילת ליגלוג פה ומילת ביקורת שם מצד האישה החדשה בחייהם מחזקות את התודעה כי "ניקיון זה לא השטח שלך", וכו'. עצלנות היא הסיבה הנפוצה השנייה, ואותה קל מאד לנטרל. ובאשר למה שיכול לסייע לכם: ההסתגרות שלך יכולה להתחלף בתהליכי תקשורת. "הדיבור" שהיה בשעתו עזר (לפחות מבחינת נכונות בעלך להשתנות), ולכן יש להניח שיסייע שוב. פני לאיש מקצוע כדי לעשות עם עצמך ועם הזוגיות שלכם "סדר פסח": להוציא את הכעס ממחשכי נפשך ולאפשר אוורור ביניכם באמצעות תקשורת בונה שתתפוס כמה שיותר מהמקום שיתפנה. במידה ועניין המיניות עם בעלך הוא סיפור בעייתי לכשעצמו, לא כדאי לעטוף אותו בתוך פרשיית השיתוף (או האין-שיתוף). זה נושא ראוי למקום משל עצמו, מה שעוד יותר מצדיק את ההסתייעות בעיוץ זוגי מקצועי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם