ניצוצות לעומת יציבות

אני בת 26. יש לי חבר כחצי שנה. הוא אדם ישר, הגון, טוב לב, אוהב להעניק, אכפתי, משכיל, עובד במקום עבודה מצויין, יודע לפרגן, יודע להחמיא ועוד הרבה .... לסיכום, יש בו את רוב התכונות שהייתי רוצה שיהיו לבן זוגי לחיים. עד הקשר איתו יצאתי עם גברים (הכרויות של חודשים ספורים) וכל פעם סיימתי את הקשר בגלל משהו אחר: לא הייתי מוכנה להתפשר על בחור בלי השכלה (למרות שניסיתי..), על בחור שלא אוהב לבלות, על בחור שלא יודע להחמיא וכו.. כל פעם הבחורים שיצאתי איתם נפסלו על משהו. הבחור הנוכחי , כמו שכבר ציינתי, בעל רוב התכונות שאני רוצה ובכל זאת אני מרגישה לעיתים שהקשר "זה לא זה". למרות שאני מנסה להיות הכי כנה עם עצמי, אני לא מצליחה להבין מדוע אני בכל זאת לא מאושרת ויש לי ספקות. לאחרונה שמתי לב שמפריע לי בעצם העובדה שהקשר ביננו - אין בו ניצוצות, אין בו סערות, אין בו תשוקה כמו שהייתי רוצה שתהיה. אומנם הקשר הוא טוב, בריא, מתחשב, הדדי, מספק מבחינה מינית אך אני מרגישה שזה קשר שאצטרך לשקוד ולהתאמץ בכדי שתהיה אהבה גדולה מצידי. זה לא מסוג הקשרים של הדלקות ממבט ראשון, אהבה עיוורת, שסוחפת אותך, ששומטת את הקרקע מתחת לרגליך. זה מסוג הקשרים, שכן היה ניצוץ בהתחלה אך הוא לא "עיוור" אותי, זה מסוג הקשרים שצריך "לעבוד" עליהם, שזה לא בא לבד, זה קשר עם אדם שהוא מקסים וטוב אך הרגליים שלי היטב על הקרקע. מצד אחד, בכדי לחיות עם אדם - זה בעצם האדם שמתאים לי. מצד שני- בשיא הכנות, חסרים לי קצת ה"פרפרים". מה עושים? אני בהתלבטות עצומה לגבי המשך הקשר... האם הבקשה שלי מוגזמת מדי? האם הקונפליקט בו אני נמצאת מעיד על היותי ילדותית ומחפשת ריגושים? לעיתים אני תוהה אם נקלעתי למצב הזה מפני שאנו יוצאים זמן ארוך יותר ממה שאני רגילה ולכן אין יותר פרפרים וזה דבר טבעי? אני רגילה לקשרים קצרים, שבהם תחושת ה"היי" היתה חזקה. האם זה בגלל שכל ההתחלות עוצמתיות יותר או אולי משהו אחר? לסיכום, אבקש כלים כיצד להתמודד עם בעייתי. מודה לך, בהערכה רבה דר יוסי