שאלה על מחשבות על התאבדות

לפני שאציע מה לעשות, אקח אותך לדוגמה מעולם אחר: נניח והיה לך כאב מטריד: שן כואבת, או יד שהתעקמה, או כאבי בטן עזים. ונניח שיש משהו שיקהה את הכאב לזמן מה: אולי גירגור אלכוהול בפה, אולי קרח על היד, או כדורי אקומול לכאבי הבטן. האם היית מניחה לכאב להתמשך ימים רבים וכל מה שהיית עושה זה להסתייע בתכשירים שמקלים במשהו את המצב? אני מניח שתגידי "לא", כי האדם הסביר היה מוצא שללא פתרון ממשי לבעיה, לא טוב לתת לכאב המקורי להמשך, ולא בריא להסתפק באמצעי ההרגעה, כי טבעהדברים הוא שאם הבעיה אינה מפסיקה, היא תחריף. ככה גם בעניין מחשבות ההתאבדות. הם הקלה מסוימת, כי מאפשרות ליצור, באמצעות ההדמייה, מציאות שבה הטירדה ותחושת הכישלון נעלמים. וכעת למה שאני מציע: פני לרופא המשפחה שיפנה לטיפול מקצועי ע"י פסיכיאטר, בשלוב פסיכולוג. את מחשבות ההתאבדות צריך להסיר כהקלה זמנית באמצעות תרופות, כי הן אינם הקלה, אלא הכבדה, שיכולה להתגלגל ככדור שלג שיהיה מזיק ומנפץ. את החזרה לתיפקוד אופטימי צריך להסדיר באמצעות טיפול פסיכולוגי אישי או זוגי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם