משבר נישואין - אני, אשתי ואמא שלי המבוגרת
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
שלום, הנני רוצה לפרט בעיה שעכשיו בימי הקורונה הפכה עוד יותר ללא פשוטה בכלל. נשוי כבר חצי שנה לאשתי וגרים מאז זמנית אצל אמא שלי עד למעבר לבית חדש בקרוב. ככל שנקף הזמן התגלו פה ושם חיכוכים בין אשתי לאימי והעניין הוא שהן אינן מסוגלות לפתור את העניינים ביניהן ומערבות אותי באמצע. יום אחד אני צריך לשמוע מאשתי כמה היא נפגעה מאמא שלי, ויום אחר מאמא שלי אותו הדבר וחוזר חלילה. עכשיו, בימי קורונה, העניין הפך לעוד יותר רגיש ולא פשוט, כי אשתי לא עובדת עקב המצב, ואימי לא יוצאת מהבית כי היא אישה מבוגרת חולת סכרת, אז עכשיו יוצא ששניהן סגורות ביחד בבית, אני עובד כרגיל, וכשאני חוזר אני לא יודע לאיזה מצב אני חוזר, לרוגע או למריבה ומתחים. בנוסף, אשתי מאוד מחוברת למשפחה שלה, ומרוב תחושת הכלא וההסתגרות בבית שנכפתה עליה מוכנה להפר הנחיות וללכת לבקר את משפחתה בעיר אחרת. אני הרבה יותר נוקשה ממנה בשמירת ההנחיות, רואה בזה סכנה ואוסר עליה ללכת מדאגה לשלום כולם ובעיקר לאמא שלי כי היא בסיכון עם מחלות רקע, אך זה לא מעניין אותה והיא לא לוקחת את ההנחיות כל כך בחומרה, טוענת שאני מגזים, בפאניקה, לא "רואה" אותה מספיק ולא מתחשב בה שהיא חייבת את משפחתה כדי להיות יותר רגועה ושלווה, והיא הולכת אחת ל- ומבקרת את משפחתה בבית אחר וחוזרת בערב... כל פעם שזה קורה אני לא רגוע, יש בינינו מתח וריב, אני עצבני כי היא מזלזלת בהנחיות ואני דואג לבריאות אשתי ובריאות אימי בעיקר, אבל מצד שני נקרע מבפנים כי יודע כמה קשה לה במצב כזה להיות כלואה בבית כל היום ועוד עם אישה שיש לה קצת תפיסות שונות בכל מיני דברים. מרגיש שהמצב ממש נפיץ בין כולם ובעיקר ביני לבין אשתי, וזה יכול לזלוג גם כבר לעניין משפחתי עקב מצב הקורונה... לא מצליח להיות רגוע, ואשמח לקבל ייעוץ והכוונה איך כדאי להתנהל במצב כזה. תודה וחג שמח
ראשית, משהו שהפולקלור היהודי מציע. על פי הסיפור, בא מאמין לרבי שלו, וביקש עיצה כי החיים קשים עקב צפיפות יתר בבית. הרבי אמר שיכניס את התרנגולות לתוך הבית, ויחזור לאחר כמה ימים. המאמין חזר ואמר שאין הקלה. הרבי הורה להכניס את העז לתוך הבית. לאחר שבוע המאמין חזר ואמר שהמצב עדיין לא השתפר. הרב אמר שיוציא את התרנגולות והעז, ויחזור בעוד כמה ימים. ואכן זה קרה: המאמין הודה לרב על עזרתו, ואמר שכעת יותר מרווח בבית, והחיים רגועים יותר. מכאן נלך לעולם האמיתי, שהוא בהחלט בעייתי. ונעזר בתרגיל שמפעיל את הדימיון. דמיין עם אישתך שכבר יש לכם ילד, והוא\היא בחולי קשה, והאישפוז מצריך שהות בבידוד מתמשך. אתה עובד, ולכן ברוב הימים אשתך עם הילד. האם יש גבול למספר ימי הבידוד שהיא מסוגלת לשהות בחדר עם הילד\ה? סביר שלא. קחו שניכם את המצב הקיים, ודמיינו שהקושי גדול פי כמה וכמה, ותראו שגם ככה, יהיו לכם כוחות בלתי נלאים. ועוד מה שתוכלו לעשות, זה לצמצם את מידת המפגשים, וככה את החיכוך, בין אשתך לאימך. כאילו ואישתך באמת בחדר מבודד, והקשר עם בני משפחתה באמת מוגבל רק לסקייפ או לווטסאפ. לכשתחזור הביתה, צאו החוצה לסיבוב רגלי בשכונה, או לקניות שמותרות בהתאם להוראות. תן לקיטור לצאת כשאתה משמש קולט האידים. חזק חזק ונתחזק! ד"ר יוסי אברהם