מה עושים ??
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
אני בחורה בת 25 ויש לי חבר בן גילי כבר במשך 4.5 שנים. היחסים שלנו ידעו בעבר מעט עליות וירידות (כמו בכל זוג נורמלי לפי דעתי), אך כרגע לאחר מעט פסק זמן אחד מהשני, אנחנו מאושרים יותר מתמיד. בסופי השבוע אני ישנה אצלו. אנחנו מאוד רוצים לעבור לגור ביחד אך יש לי רק בעיה אחת והיא אבא שלי!!! אני באה ממשפחה מסורתית ופרימיטיבית, שבה לא נהוג לגור ביחד עם בן הזוג לפני החתונה. זה דבר שלא בא בחשבון בשום פנים ואופן. דיברתי על זה עם חברי אך שנינו הגענו למסקנה שאנחנו עוד צעירים לחתונה, ובשביל לראות האם אנחנו באמת באמת מתאימים ומסתדרים טוב אחד עם השני אז אנחנו חייבים קודם כל לגור ביחד לתקופה מסויימת. עכשיו אני לא יודעת מה לעשות, מצד אחת אני מאוד מאוד רוצה לעבור לגור איתו, ואני מרגישה שצעד זה יפתור לנו הרבה מאוד בעיות, אך מצד שני אם אני אעבור לגור איתו אז אני אפסיד את אבא שלי !!! מה אפשרי לעשות ?? חשבתי על העניין רבות אבל המסקנה היחידה שהגעתי אליה כל הזמן היא שאני ילדה מספיק גדולה לקבל החלטות בחיים שלי לבד ואני לא יכולה לתת להורים שלי להחליט לי מה לעשות בחיים שלי, אבל מצד שני אני לא רוצה לאבד את אבא שלי. בבקשה תעזרו לי.
בהתחלה מנסים לשכנע את אבאל'ה בשיחות ארוכות ומבלי לכעוס שזה הצעד הנכון והמקובל לקראת חיים משותפים. אומרים לו שבכל מקרה בסוף תגורי עם החבר אבל את מעוניינת לנסות את המגורים המשותפים לפני החתונה. מודיעים לאבאל'ה שגם ככה שכבת איתו. לאחר שאבא מתאושש מהשוק בהדרגה הוא אולי יהיה מוכן לקבל את הרצון שלך לגור עם החבר. חשוב שצנסי להיכנס לראשו של אבא ולהבין מה מקור ההתנגדות הכל כך קשה שלו. במידה ואביך הינו אדם הגיוני, שקול, הרוצה בטובתך, אני מניח שתוכלי לנהל איתו דיון ולהחליף דעות בנושא (גם אם לא תצליחו לשכנע זה את זו) ואם אבא עדיין מתעקש??? אז אין מה לעשות ולפעמים צריך לקבל החלטות ולומר לאבא שאת אוהבת אותו ורוצה אותו תומך ואוהב אבל אין מה לעשות והגיע הזמן מבחינתך לקחת אחריות על חייך ולכן את עוזבת את הבית בתודה ובאהבה אבל עוברת עוברת לגור עם החבר. אם תרגישי שאת לא מסוגלת לקבל את ההחלטה ולשאת בתוצאותיה אולי זה סימן שאת עדיין לא מספיק בוגרת ושכדאי שתישארי עוד קצת תחת חסותם של ההורים. שיהיה בהצלחה רז
רז תודה רבה עך התשובה המהירה והכנה. לצערי כתבתי את ההודעה הזו אחרי שיחות מרובות עם אבי, חלקן שקטות וחלקן צעקניות, אך שום דבר לא עזר - הוא בשלו ואני בשלי !!
שלום רב, הזיקה להורים חשובה, והשאיפה לעצמאות חשובה. במצבי משיכה וחשיבות מנוגדים, שהינם קונפליקטואליים, טוב להמנע מהכרעה "סופית", כדי לא להקלע אח"כ לתחושות אשם וחרטה, ולכן יש להעדיף פשרה. בשלב הזה זו את שצריכה לשקול פשרה, כי לדבריך - אביך "אדם נעול". עד כאן המרכיב העקרוני של מהלך החיים המתבקש. התרגום הפרקטי לחייך שלך - תלוי ביצירתיות ובאפשרויות שלך. אינני מכיר את הסיטואציה, אבל יתכן ובמקרה שלך, אפשרי מבחינה טכנית שתשכרי דירה לעצמך, במגמה להיות "ילדה גדולה", ולאחר זמן החבר יחלחל לשם כדייר קבע, כולל השתתפות בהוצאות. אפשרות אחרת היא לשכור בית גדול יחסית, עם שותפה, בתכנון מראש כי המרחב של הבית יאפשר פרטיות מספקת לך ולחבר. הפתרון הספציפי, כאמור - הנו יצירה שלך. בכל מקרה - תקפידי להכריז באוזני אביך שאת בוחרת בפשרה, אבל תפמפמי בכל הזדמנות שזהו סידור פשרני מבחינתך, ולאחר שנה - יגיע תורו של אביך להתפשר. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם