האם ללכת לטיפול זוגי או - מה עלי לעשות?!!!
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
אני בת 23 וחברי בן 29. אנו יחד שנתיים וחצי אוהבים מאוד ויחסינו טובים בד"כ. חלום חייו של חברי הוא לעשות דוקטורט בחו"ל. זה הדבר הכי חשוב לו. הוא מתכנן לטוס באוגוסט ולא לדחות זאת בשום אופן. לפני שנה הוא ביקש ממני שאבוא איתו לחו"ל ל 6 שנים לדוקטורט וגם פוסט דוק ואני הסכמתי בתנאי שאהיה נשואה לו. כי בכל זאת מדובר בצעד רציני ואני מוכנה בלב שלם לעשות זאת אבל אך ורק למען מישהו שיהיה מחויב לי באמת ובתמים. לפני שמונה חודשים ביקש ממני שנגור יחד. היה לי קשה עם זה כי אני לא מאמינה במגורים משותפים אך בסוף הסכמתי רק לחצי שנה ואז יגיד לי אם הוא מוכן להתחייב אלי. הוא הסכים. לאחר חצי שנה הציע לי נישואים. התארסנו. עשינו הרבה הכנות וביחד הלכנו לחפש מקומות והכרזנו על כך ברבים ותכננו מה יהיה בחו"ל וכו. לפני שבוע וחצי הודיע לי שהוא לא רוצה להתחתן איתי ושהציע לי נישואים כי ראה כמה זה חשוב לי ולא רצה לאבד אותי. הוא רוצה שאסע איתו לחו"ל לא נשואה לו ושם ימשיך לבחון אותי ואת הקשר ורק אז ידע. אמו היא אמא פולנייה טיפוסית גרושה גירושין מכוערים וידוע לי שהיא הסיתה אותו באופן עקבי נגדי ונגד הנישואין. היא אמרה שאני רק יפריע לו בלימודים ושהנישואין האלה פזיזים מידי. היא מידי יום מטלפנת אליו. מבשלת ומכבסת לו.(אחרי שנתים וחצי ומגורים משותפים והוא בן 29!) כשהודיע לו על אירוסינו היא לא אמרה מזל טוב ורק הביעה חששות לגבי חו"ל. כשהודענו לאביו דבר ראשון שהיה לו לומר זה שלא נתחתן ברבנות כי אז יהיה קשה לנו להתגרש. חברי טוען שזה לא בגלל משפחתו אלא בעיות ביחסים (ומדובר בבעיות קטנות שניתן לטפל בהן ע"י העלאתן והוא לא עשה זאת ולא היה כנה איתי). הוא אמר לי הרבה דברים ומשפטים ששמעתי מהוריו! אני מרגישה שהוא מפחד פחד מוות להתגרש אז אמרתי לו שנדבר על הבעיות ונגשר בינהן אבל הוא אמר שזה לא מספיק. הוא צריך לראות איך אנחנו ניישם אותם פה ובחו"ל. (הבעיות הן שאם הוא יום לפני דד ליין ונשאר כל הלילה או עד מאוחר בעבודתו אז אני לא מבינה אותו וכועסת עליו. או שאני לא הולכת איתו לדיסקוטקים לרקוד כי אני פשוט לא אוהבת. או שאנו פחות יוצאים לסרטים והוא רוצה זאת. אלו דברים שאני מסכימה שטעיתי ולא תמכתי בו. אבל אני אשמח לשנות אם רק יודיע לי שזה מפריע לו! זה בהחלט בר שינוי!) האמת היא שהבעיה החמורה ביותר זה האמון שלי שנפגע. חוסר הכנות שלו הרגשה של הולכת שולל. הסכמתי בסוף שניסע לחו"ל לא נשואים ונבחן את הדברים אבל יש לי הרגשה שהוא לא התנתק מאמא שלו באמת. ושה"בעיות" שלנו (שנראה שהוא שם אותן פתאום תחת זכוכית מגדלת!) הן לא הסיבה האמיתית לביטול הנישואין. אני נמצאת בדילמה גדולה. באוגוסט הוא כנראה יטוס איתי או בלעדיי. אני אוהבת אותו מאוד ואני יודעת שגם הוא אותי. אני לא רוצה לאבד אותו. כל משפחתי כועסת עליו ומאוכזבת ממנו. אחותי ביקשה ממני שאזרוק אותו. ואף אחד לא יתן לי לנסוע איתו לחו"ל אחרי כל זה. לי יש מקום בלב לסלוח לו ולהבין אותו למרות הכל אך גם יש לי כעס עצום כלפיו. יש לו צדדים נפלאים באישיות שלו וצדדים אלו, מפוחדים ומבולבלים שלא הכרתי. אבל אין לי אף תמיכה וזה קשה להסביר לאנשים למה בוטלה החתונה. למה אני עדיין איתו וגרה איתו בכל זאת. קשה לי. ביקשתי מבן זוגי שנלך ליעוץ או פסיכולוג לדון על הדברים והוא הסכים. האם זה צעד נבון ויכול לתרום? מה אתה חושב על כל הסיפור?
שלום רב, יש בפניה שלך תכנים מתוך חייכם האישיים והזוגיים, שבהחלט "מורכבים". יש תכנים אודות יחסי בן-הורים, שמשפיעים עליכם, וגם הם "אינם פשוטים". ויש רקע של החלטה קריטית, אודות נסיעה לחו"ל, ולחץ זמן. כל אחד משלושת הרכיבים הללו, לחוד - היו מצדיקים הוועצות מקצועית. ולגבי המציאות של חייך שבה שזורים שלושתם יחד - על אחת כמה וכמה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
אני מעוניינת בפרטים לגבי יועצים או פסיכולוגים לטיפול זוגי בירושלים. אם אתה מכיר משהו טוב במיוחד. ועוד שאלה, אם אכן מדובר בהשפעה מאסיבית של ההורים על בן זוגי, יש סיכוי שהוא ישתחרר מזה או יהיה לפחות מודע בעזרת הטיפול? הרי הוא מכחיש זאת בכל תוקף. בינתיים שבנו לגור יחד ויחסינו על פני טובים. האם להמשיך לגור איתו בינתיים? האם לעזוב ולהציב לו אולטימטום לגבי הנסיעה? האם יש סיכוי בכלל לקשר בעתיד הרחוק?
את זקוקה לייעוץ דחוף,יעוץ לעצמך קודם כל, איך להתיחס לחברך ואיך לקבל את הפגיעה והאם את מוכנה להמשיך להיות מובלת באף. מכל מה שכתבת התשובות עולות מעצמן ומגוללות מערכת יחסים מסובכת סימביוטית והורסת בתוך משפחתו, כשאת לא נלקחת בחשבון בתכנונים העתידיים שלו ושל הוריו. אל תסעי אחריו כי בתום שש או שמונה שנים ואולי הרבה קודם תמצאי עצמך לבד נטושה ללא חבר ללא בעל ואיך שהוא גם טיפה יותר מבוגרת.חבל לך על זמנך למרות הכאב והצער. הוא לא יתחתן איתך ולא עם אחרת גם כשיסיים ללמוד,עזבי אותו,התאבלי עליו וותרי עליו עם כל הכאב ובסופו של דבר תצאי לדרך חדשה.
רז, איך אתה מוכן לקחת אחריות כה כבדה על מערכת היחסים של רינת? אתה לא מכיר אותה, ואתה לא יודע מה טיב מערכת היחסים בניהם!! אולי טיפול זוגי יעזור? אולי הוא יבין את ההשפעה ההרסנית של הוריו עליו, וגם הם יהיו חלק מהטיפול? להיקשר לאדם ולרצות להתחתן איתו זה לא דבר שקורה בשניות. ואם היא עדיין אוהבת אותו ומוכנה לסלוח לו, וללבן את בעיותיו איתו. מי אתה שתגיד אחרת? מדובר פה באנשים שלהחלטות שלהם היום תהיה השפעה גם בעתיד. אני מציעה לך לחשוב קמעא לפני שאתה משחיז את המקלדת בעצות האחיתופל שלך!