לא יודעת מה לעשות!

שלום! בעייתי היא כזו: אני בת 23 ויש לי חבר בן 25 - הכרנו באתר הכרויות - בהתחלה הכל היה בסדר פחות או יותר, למרות שדי שמתי לב מההתחלה שהוא טיפוס סגור כזה- אבל זרמתי ונתתי לזה צ'אנס - ובאמת די מהר התחלנו לדבר על חתונה , אבל מאז ועד היום עברו שנתיים (יש לציין ששנינו באים ממשפחות מסורתיות והוא החבר הראשון הרציני שלי וגם אני אצלו כנ"ל) בגלל שיום אני מתעוררת ויכולה לומר כמעט בבטחון שאיתו אני הולכת להתחתן וממש יום אחרי- הדעה שלי משתנה לגמרי וזה בגלל שכשאנחנו יוצאים, הוא לא ממש עושה מאמצים להתערות עם החבר'ה שאיתנו, אלא מסתפק באיזה שלום יבשושי כזה וזה מפריע לי, כשהוא מגיע אליי, וזה בעיקר בסופי שבוע כלומר שישי שבת, הוא בקושי יושב קצת בסלון אלא מיד רץ להתחפר בחדר שלי, כאילו לפעמים יש לי תחושה שהבן אדם חי בבועה משלו. האמת היא שהוא כמעט ולא בקשר עם חברים מהצבא וכו'... וכששאלתי אותו - למה? הוא ענה שככה עדיף לו- בקיצור הוא מעין זאב בודד כזה ואני מודאגת- אם נינשא, איזו דוגמא הוא יתן לילדים? אני לא מוכנה להיות ה"דוברת" ו"שרת החוץ" של הבית . בקיצור, אני במצב בעייתי מאוד: אני מרגישה שהוא כן מעניק לי אהבה ואני גם אוהבת אותו, אבל כשאני נזכרת בדברים האלה נעשה לי לא כ"כ טוב. חוץ מזה הוא לא טיפוס מפנק כ"כ , לעומתי שכשהוא אצלי, הכל מוגש לו עד למיטה, ודיברתי איתו על זה עשרות פעמים ואמרתי לו שאם נינשא זה לא יהיה כך ושהוא גם צריך "להזיז" קצת את עצמו למעני- אמנם הוא זה שמגיע כמעט בקביעות אליי בסופשבוע, כי אני גרה בדרום והוא במרכז, אבל התחושה שזה לא זה סופית לא מרפה ממני- למרות שאני יודעת שהוא אוהב אותי ושאני אוהבת אותו, ושהפרידה תהיה עלי קשה עד מאוד- בקיצור, מה עושים?