חייבת עצה

היי, אני נשואה למעלה משנה, אוהבת את בעלי וגם הוא אותי. בעלי לא עובד, רק לומד. אני מפרנסת לבד. בכל מה שקשור בנטל עבודות הבית: ניקיון, קניות, הכנת ארוחת ערב למשל - הוא אינו יוזם, עושה רק כאשר אני ממש מבקשת. בנוסף לזה, הוא מרבה לבקר את הוריו בטענה שהוא אוהב את האוכל שלהם. אני מרגישה לא נוח עם זה - הנטל עליי, האחריות עליי, הוא חי את חייו כאילו מבלי שאכפת לו ממני או מהתא המשפחתי שאנו אמורים ליצור לעצמינו (אפשר לתאר זאת כמו שותפים שמסתדרים טוב בדירה אותה הם חולקים - וגם זה לא תמיד). אני מרגישה שאני רואה אחרת ממנו את המושג "זוגיות". ניסיתי לדבר לולומר מה אני מרגישה לגבי הביקורים התכופים אצל הוריו, הסברתי שזה נותן לי הרגשה שהוא לא רוצה להיות בבית שלנו ולפתח את ה"ביחד" הזה שלנו. אך הוא כעס וטען שאני כפייתית, חוצפנית, "אני מבין שיש לך בעיה שאני הולך להורים שלי...". אני אשמח לתגובות ולהסברים אפשריים לכך, וכן מה ניתן לעשות על מנת להעביר את המסר ולגרום לו להבין (חוץ מזה - אולי אני לא בסדר ?). בתודה מראש, סיגלית.

את זאת שמפרנסת, זאת שמבשלת, זאת שמנקה, זאת שמנסה להחיות את הזוגיות. ומה הוא עושה? מה הוא נותן לך? תחשבי בינך לבין עצמך, האם זאת זוגיות? חברות? ולמה את ממשיכה לאהוב אותו? לא את לא צריכה להמשיך ככה. איזו עצה הייתי נותנת: נשמע דרמטי אבל מה דעתך להפרד לתקופת נסיון. תתני לו קצת לחיות בלי מישהי שקונה לו ומבשלת לו ומנקה אחריו. אולי כך הוא יתחיל להעריך את כל מה שאת עושה בשבילו, להבין עד כמה זאת עבודה קשה וסוחטת, וכשתחזרי לגור איתו (אם תחליטי כך) הוא יבין שגם הוא צריך לתת.