לד"ר יוסי אברהם!

שלום רב וסליחה על ההודעה הריקה מתוכן שנשלחה בטעות קודם. ברצוני להתייעץ איתך לגבי היחסים הזוגיים לקראת החלטה גורלית. אני בת 32 ובן זוגי 38, מכירים כבר 8 שנים וחיים יחד כשנה וחצי בערך. נקלטתי להריון וע"כ אני זקוקה לייעוץ דחוף לפני שאני מבצעת תפנית בחיי. חברי הוא אדם נוקשה, שתקן, משעמם, א-סוציאלי לחלוטין, עקשן ומרדן. כמובן שלזכותו נזקפות תכונות כמו יושר, אמינות, מוסריות ויציבות. הבעיה שלי היא חוסר שביעות רצון מתמשך מאורח החיים שאנו מנהלים (הוא מרוחק ממשפחתי וחבריי, אין לנו נושאים משותפים, כמעט ואין לנו שיחות אישיות, אין בילויים משותפים ובקיצור אין הנאה ביחסים אלא רק הרגל ושיגרה יומיומית). אני חשה שאני חיה במעין "וואקום" ואני לא מצליחה להבין כיצד אני מוכנה לקבל את זה בעודי בחורה מלאת אנרגיות חיוביות ושמחת חיים עצומה. ברצוני לחיות חיי חברה וחיי משפחה פורים ועשירים אך חברי שהוא מרקע שונה לחלוטין רואה את החיים כמשהו שצריך לעבור ואולי כמה שיותר מהר. יש לציין כי הוא אדם שמתחבר יותר לעצב ולכאב מאשר לשמחה והנאה, הוא די דכאוני במהותו. החשש הגדול והנוכחי שלי הוא ההריון. אמנם אני חוששת מאוד מהפלה יזומה שאולי תסכן אותי בעתיד וגם אינני בטוחה כי יש בי את החוזק הנפשי לנתק את הקשר איתו. מאידך, יש חשש גדול יותר כי יחסינו הדלים פשוט לא ישרדו את הקושי שבגידול ילד. הכתובת די ברורה לי, אני כבר צופה חילוקי דיעות בנושא הטיפול בילד וכיוצ"ב ורציתי לשאול אותך ולהסתמך על ניסיונך המקצועי - מה עלי לעשות?????????????? זקוקה נואשות ליעוץ!!!

המצב העגום שאת מתארת מוכר לי מאוד באופן אישי. אבל אני בתוך מערכת נישואין כבר הרבה שנים ויש גם מחויבות ואחריות לילדים ולמסגרת המשפחה. לך עוד אין את המחויבות הזאת ועל כן מוזר לי שאת שיודעת לנתח כלכך טוב את המצב, בכל זאת בהכרה מלאה מוכנה לחיות איתו (ואולי גם למסד) חיים שאת בכלל לא נהנית מהם.אז מה מחזיק אותך איתו?האם יש משהו ביחסים איתו שעושה לך טוב? מה את מקבלת מהגבר הזה? השאלה המרכזית היא עד כמה את רוצה ילד ? נדמה לי שדי ברור לך שילד לא יפחית את רמת התסכול שלך מהזוגיות הזאת.וכדאי שתהיי מוכנה לכך.הדילמה שלך קשה והלוואי שתקבלי החלטה נבונה.