קושי לראות הבן זוג בוכה

הי שני, ההתנהגות מתנהלת, פעמים רבות, לפי סדרת "גרוי - תגובה". קירבה של אבר מין גברי הוא "הגרוי" הראשון של ענייננו, שמייצר אצלך את "תגובת" ההמנעות ממיניות. זה הגרוי שמיּיצר אצל בעלך את תגובת הדיכאון והבכי. את אומרת שחוץ מזה, אתם חיים בכיף; אני אומר: ..."עיניים להם ולא יראו, אזניים להם ולא ישמעו", ובמילים מודרניות: את מתכחשת למציאות. הקושי השני בסיפורך, הוא שלך: קשה לך לראות את בעלך בוכה. העניין ישתנה, כשהקושי הראשון יטופל. מצבכם כעת הוא בזבוז של חיים מהנים. גשו ללא דיחוי לטיפול פסיכו-מיני. עליכם למצוא מטפל/ת עם רקע אקדמי חזק של פסיכולוגיה קלינית; לא "מאמן", לא "גורו" ללא הכשרה מקצועית אמיתית. את צריכה לנסות לבדוק, בסיוע מקצועי, מדוע ההמנעות שלך מתרחשת, ושניכם צריכים לבדוק, בהדרכה מקצועית, כיצד לייצר יחסים בוגרים שמהנים לשניכם. כל שעה שעוברת בלי שהדבר הזה יתחיל, היא שעה אבודה, כי כסף בא והולך, וזמן רק הולך, ולעולם לא בא בחזרה. זה לא יתבצע באמצעות התכתבות אינטרנטית; מפגש פנים אל פנים, או שיחת ווידאו - יהיה הפורמט שעליכם למצוא. עניין אחרון: השוק רווי בכאלו שטוענים שהם יודעים. לא הייתם הולכים לניתוח תוספתן למי ששחט תרנגולת בשוק. אל תטעו בבחירת מי שיסייע לכם: רק מי שיש לו תואר שני או שלישי ממקום אקדמי מכובד; לא משהו בהתכתבות ממדינת בננה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם