מדוע אני נקשרת לעצמים?

אינני בטוחה שזהו הפורום המתאים, אך אשמח לשמוע את חוות דעתך. אני נקשרת לעצמים וכשאני מאבדת משהו אני יכולה להיות עצובה במשך כשבוע ואף יותר. לפני מספר שבועות איבדתי עט (עט מזל כמובן) ורצתי במשך יום שלם בכל הכיתות בפקולטה בנסיון לחפש את העט, עד שלבסוף בשעה שבע בערב מצאתי אותה. היום איבדתי את הקליפס שלי לשיער (קליפס בו אני משתמשת כבר מספר שנים) ולרוע מזלי לא הצלחתי למצא אותו, ואני מרגישה ממש חלל בפנים, כאילו שחסר לי מישהו אהוב. ועדיין יש לי לפעמים חלומות שאני פוגשת שוב את הרכב מסוג חיפושית שהיתה לי לפני 4 שנים ומכרתי עקב לחץ מצד המשפחה (אם זה היה תלוי בי הייתי שומרת אותה לנצח). לא יודעת אם זה בכלל קשור אבל יש שני דברים שמאוד השפיעו עלי במהלך ההתבגרות ואיכשהו נקשרים לי במחשבה ראשונה ל"דפקט" הזה: כשהייתי קטנה, לא נתתי לאמא שלי ללכת לעבודה אם היינו באמצע מריבה כי פחדתי שיקרה לה משהו ואני אתחרט על המריבה לשארית חיי. זו היתה הרגשה עקבית שעדיין אינה עוזבת אותי ולכן אני לא מסוגלת לתת לאף אחד ללכת אם אנחנו באמצע מריבה (כולל חבר שלי שנוסע המון לחו"ל). גדלתי עם אחות גדולה בעלת פיגור מוחי קשה שנפטרה לפני מספר שנים לאחר שלא ראיתי אותה כשנה כי גרתי בחו"ל עם הורי (אמא שלי הספיקה לראות אותה). אשמח לכל חוות דעת שכן אם אדע מה יכול להיות המקור לתסביך אולי אוכל לפעול לפתרון... תודה :)