דילמה לגבי התחלת עבודה וטיפולי פוריות

לד"ר יוסי אברהם שלום, אני בת 31 התחלתי טיפולי פוריות ריצות למעבדה רופא וכו' ... בהתחלה חשבתי לא לעבוד כי אני טיפוס שנלחץ בעבודה (כאבי בטן) מה שלא מוסיף לטיפולים וגם כי רציתי לראות כיצד אגיב וארגיש בטיפולים. עכשיו כשאני יודעת למה לצפות נראה לי שאוכל להתמודד עם זה עם עבודה. ועכשיו אני בדילמה: כשישבתי בבית השתעממתי וחיכיתי לרגע שאוכל להתחיל לעבוד. הקטע הזה של להחשף בפני מעסיק היה לי מאוד קשה (בסוף סיפרתי כי אין ברירה) שאני צריכה להעדר לפחות ליומיים רצוף כל שבועיים (במיוחד עם העבודה בעיר אחרת ממקום הטיפול). אם העבודה באותה העיר אז אולי יש סיכוי שאחזור באותו היום לעבודה . כח אדם סידר לי ראיון וגם דרך הטלפון כבר סיפרתי על הבעיה ולשמחתי אמרו לא תהיה בעייה לצאת. וקבעתי ראיון במקום העבודה החדש. כל כך שמחתי שהבינו אותי ומגילוי הסוד שלמרות השעות שאני יודעת שיהיו לי קשות (בגלל שילוב הטיפולים) למרות זאת הסכמתי. ועתה אני מתחרטת. דווקא זו עבודה שמבחינת שעות העבודה במצבי כעת מאוד קשות לי בעצם הכי קשות שהיו לי (אפילו כשהייתי במצב בריאותי טוב לא התחלתי בשעה כזו) וגם אז הרגשתי עייפות. הטיפולים נעשים בעיר אחרת והמחשבה על לחזור להשלים שעות נוספות בעבודה נראה לי שאצטרך הרבה כוחות להתמודד עם זה ושוב, לא טוב לי להיות לחוצה ואני לא רוצה שזה יפגע בטיפולים. ועכשיו לא נעים לי להתחרט לאור כל ההחשפות וגילו הלב שלי למראיין וזה ששמחתי כל-כך להגיע לראיון (גם ככה המצב קשה בארץ + גילי שאינו מוסיף) שזה לא מפריע להם שאצא ופתאום להגיד התחרטתי. אז מה להתגבר על הבושה שוב? עדיף מלהתחיל עבודה ולהשבר. אף אחד לא יגיד לי תודה על המאמץ שאני עושה ורק אני בעצם ארגיש אותו. תודה על היעוץ.