צריכה עזרה

שלום רב אני בת 23 והתחתנתי לפני שבועיים בדיוק, ביום חתונתי קיבלתי טלפון מחברתו לשעבר של בעלי שבו היא סיפרה לי שהיא שכבה איתו שבועיים לפני החתונה בחו"ל (לשם הוא נשלח מטעם העבודה, שנינו עובדים באותה חברה). לאחר השיחה איתה התקשרתי למי שהיום בעלי ורבתי איתו וצעקתי עליו, הוא הכחיש את הכל ואני החלטתי לקיים את החתונה כי לא הייתי מסוגלת לבטל אותה בהתראה של כמה שעות. אני רוצה לציין גם שזו לא התקרית הראשונה עם הבחורה הזו ובכל הזדמנות שהיתה לה היא מצאה דרך להרע לי, למרות שאף פעם לא פגשתי בה. בכל אופן, היום שבועיים אחרי אני לא מצליחה לחזור לעצמי, אני מצטערת שבכלל התחתנתי, אני לא מרוכזת בכלום, אני רק רוצה להגיע הביתה מהעבודה ללבוש פיגמה ולשבת מול הטלוויזיה. אני רוצה להבהיר שמאז יום החתונה לא דיברתי על הנושא עם בעלי, הוא מן טיפוס כזה ש"שובר את הכלים" כשמשהו לא מוצא חן בעיניו ואני יודעת שאם אתחיל לדבר איתו הוא איך שהוא בשנייה יהפוך אותי לאשמה במשהו. אני באמת צריכה עזרה מה לעשות ? להתגרש שבועיים אחרי ? או להישאר לחיות עם בן אדם שאני לא מסוגלת לסמוך עליו? מחכה לתשובה מהירה

שיר שלום , האמת קשה לתת ייעוץ למי אשר חוותה מכה כה עזה בסמוך כל כך למועד אשר היה אמור להיות המאושר בחייה - יום נישואיה, אני מניח שחלפה במוחך המחשבה ערב החתונה לבטל הכל... אבל הבושה , הכשלון האישי - ובכלל מה יגידו הכל הסיר את הרעיון מסדר היום : ואולי גם עלתה המחשבה , שהכל ישכח , היה כלא היה אחר החתונה - - ולא היא, המחשבה טורדת אותך ללא הפסקה. ובכן, מה החלופות אשר לנגד עינייך: הראשונה -- להחליט שאם כל "הפדיחה" את מודיעה לאישך היקר שהנישואין הגיעו לקיצם. אין לך עניין - בגילך ובמעמד ללא ילדים {עדיין} וללא רכוש משותף - להכנס לזוגיות כל כך לא בטוחה , לא יציבה. התהליך יהיה חד , כואב אך קצר !!! השנייה - להחליט להלחם על הזוגיות - אבל זה חייב להיות יחדיו, עם הבעל בסיוע גורם מטפל , זה יהיה , מורכב , מסובך וכואב. אם זה יצליח - אינני יודע. זה תלוי בשניכם , ברצונכם הכן להתמודדות אמיתית עם זוגיות שראשית בצרימה. ובאשר תחליטי שיהיה בהצלחה