לעבודה... מלחמת ההתשה!!!

שלום לך ד"ר אברהם! יש לי בעיה קלה. קלה? המשקל שלה יותר כבד ממני. אני נמצאת בחיי היום יום (בעבודה), בגיהנום. אני עובדת עם בחורה שאין לנו סימפטיה אחת לשניה כלל. נהפוך הוא... רגשי השנאה החלו לצוץ. מרגע שנפתח המשרד בבוקר אנחנו מחכות שהיום ייגמר. זה התחיל שכהגעתי חדשה והיא היתה שם (גם כן די טריה), התחלנו לדבר ושמתי לב שהיא קצת מוזרה ואמרתי לעצמי O.K אין ברירה, עם זה אני הולכת לפתוח משרד חדש. רק אני והיא. מתקדמים הלאה... עוברות למשרד משלנו (הללויה) והתקשורת לא ממש עובדת. היא בעולמה ולי קשה לדבר על חיי הפרטיים עם אנשים שהם שונים ממני לגמריי ועליה לא סמכתי. שונה ממני בדעות ובחיים בכלל. למרות זאת אנחנו יודעות מעט דברים אחת על השניה והנקודה היא שברגעים אלה היא עושה דברים שאני אוסרת עליהם בכל תוקף. לא נוח לה עם זה שאני נגד. למה? כל היום אנחנו במשחקי כוחות. כל מילה שבאה מכל כיוון יכולה להשבית אחת מאיתנו לכמה דקות. הפנים שלנו נפולים עד כדי רצון לברוח מהמשרד. אנחנו במעין מצב של תחרות. זה קורה הרבה (במיוחד עם נשים). אם אתן לא חברות אז... תתחילו במלחמה. אין כימיה, אין פירגון. למה אי אפשר לקבל מישהו שהוא טיפה יותר ממך? או שונה? ובאשר לחברתי הנאווה... אני צריכה לקום כל בוקר ולהגיע לעבודה עם משקע מאוד כבד לקראת היום הבא. פיתרון? אי אפשר ממש לקום ולעזוב מקום עבודה... במיוחד כשאתה בעצמאות מוחלטת (שכירות, חשמל, מים ואפילו חתולה...). אז... שיהיה לנו בכיף. ומחר? יום חדש (קיבינימט). ביי.

שוב שלום ד"ר אברהם! המצב שלי באמת לא נעים והכי מצחיק שאני מושפעת נורא ממה שקורה. אני אתן פירוט קטן על מערך העבודה שלנו. שתינו חולקות משרד קטן וצפוף מאוד (פיזית גם), בתוך מחלקה גדולה עם הרבה אנשי "סגל", שתינו עושות את העבודה כולה ואם אחת לא נמצאת, השנייה מתפקדת בטירוף (חיובי כלשהו מכיוון שהאחרת לא ליד). אחראית אחת יש לנו שלא מודעת לחוסר הסימפטיה שביננו, כשהיא נכנסת לביקור הכל נראה לבן. אבל שכהגיע נספח אחד לצורך עבודתו, הוא מיד הרגיש שמשהו בין שתי הבנות לא תקין. ולגבי השאלה הגדולה "למה"? אין לי מושג. למה היא מנסה לרצות אותי כשהיא בוודאות יודעת שאני מתעוות את מה שהיא עושה? מעולם לא אמרתי לה מילת נגד. היא יודעת את דעתי בנושא. למה כל "מילה בצחוק" שנשלחת אליי גורמת לה למצב רוח עילאי. היא מתחילה לקפץ כאילו הניצחון בידיה. מנסה לשבור ולהרע לי? למה? אולי לא מקובל גם עליה מה שהיא עושה. היא לא מקבלת את המצב, לא נוח לה עם זה. בוודאי שלא. לא הייתי רוצה להיות הצד הנפגע ממה שהיא עושה. אבל שתרד ממני. כמה אני יכולה לסבול את השטויות והמוזריות שלה. היום עבר יום סביר, עם נפילות מעטות אבל המוח לא שקט. כמו שאמרתי זה משפיע עליי משום מה. עוד דוגמא קטנה, היינו צריכות לעבור מבחן קבלה לעובד מדינה זמן מה לאחר הקבלה לעבודה (לא חובה כי בעצם אנחנו עובדות "חוץ", לא של משרד הבריאות, משרד הבריאות מחייב), אני עברתי אותו והיא פעמיים מכשלה. אז מה? מתי יהיה לשתינו נחת. רע לנו. לא יתכן. אתי.