הגענו למבוי סתום בזוגיות
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
שלום יוסי, כתבתי לפני מספר ימים בפורום והייתי שמחה לקבל גם את תגובתך. אני ובן-זוגי כבר 3 שנים יחד, שנינו בגילאי השלושים. אני כבר כמה זמן לוחצת על חתונה, אבל הוא אמביוולנטי. הוא טוען שהוא אוהב אותי ומאד-מאד לא רוצה להיפרד ממני, ועצם הרעיון מזעזע ובלתי נתפס עבורו... אבל מצד שני, הוא לא שלם עם החלטה על חתונה כי משהו בקשר לא מספיק "טוטאלי" ועוצמתי מבחינתו. הוא חושב, שכש"זה זה" לא צריכות להיות התלבטויות, ואם יש, אולי זה לא זה. יש לציין שההתאהבות היתה איטית והדרגתית מבחינתו, והקשר לא התחיל בסערה, כמו קשרים קודמים שלו. מצד שני, ובזה גם הוא מודה, הקשר שלנו מאד הרמוני וטוב. אני "בגדול" החלטתי להיפרד ממנו, כי אני לא צופה שמשהו מהותי ברגשות שלו ישתנה, ואני מבוגרת מכדי לחכות בסבלנות, אולי הוא יתעורר עוד שנה-שנתיים... ואולי לא??? יש לך איזו עצה, או מילת נחמה?
שושי, תנסי לרגע לשים את עצמך במקומוץ נניח והוא היה זה שלוחץ ומציב לך אולטימטום כשאת באצם עדיין לא מוכנה לכך לגמרי, עדיין מתלבטת וצריכה את הזמן שלך. מה היית חושבת עליו? שהוא לא מפגין מספקי התחשבות, שהוא אגואיסט שרואה את האינטרס הצר שלו וכו'. חשבת על זה שאולי בכלל הוא גבר כזה בסגנון של פעם, וחשוב לו שהצעת הנישואין תבוא ממנו ולא ממך. ואולי בעוונותייך הלחץ הזה שאת מפעילה עליו והאולטימטום להיפרד רק עושים את ההיפך, כי בינינו, מי אוהב שמציבים לו אולטימטום שלא לדבר על כך שכל המיקח וממכר הזה נשמע כל כך קר ומסחרי שכבר לא רואים את הנקודה העיקרית - שני אנשים שאכן מאוהבים האחד בשני עם כל הכרוך באהבה וברומנטיקה. אז אם את מסוגלת להחליט (אפילו "בגדול") להיפרד ממנו, כנראה שאת רציונאלית יותר מאשר רגשית בעניין הזה ומשתמע מכך שזו לא ממש אהבה שאת לא יכולה בלעדיו וכו', אלא זה יותר יעד שקבעת לעצמך (צריך להתחתן נשמע כמעט כמו צריך לסיים את התואר...) או סידור נוח בחיים. כדאי שתבררי עם עצמך את עומק / עוצמת הרגשות שלך ואת כנות הכוונות האמיתיות שלך ואולי אז תבוא הישועה. ככה או ככה, בהצלחה
הי נינה, כמו שאמרתי, אנחנו יחד כבר 3 שנים, והאמת היא שאני נורא רציתי שההצעה תבוא ממנו, אבל חיכיתי וחיכיתי... וזה לא קרה. אני כבר בת 32, עד מתי לדעתך הייתי צריכה לחכות?... וכן, אני אוהבת אותו מאד אבל צריכה את הבטחון של לדעת שזה מוביל לנישואין, ואם לא, בלית ברירה, הייתי רוצה למצוא מישהו אחר לפני שיהיה מאוחר... אם זה רציונלי, בסדר. אני מודה שאני בן-אדם רציונלי, אבל זה לא סותר את אהבתי אליו.
שלום רב, אינני מחליף את הנועצים שלי בהחלטותיהם, דהיינו: אני לא מחליט, ואפילו לא מנסח הצעה להחלטה. אבל - אני מרבה לפגוש מתלבטים/ות, ויחד עורך מעין 'מפה' של הנסיבות, התחושות, הקשיים, ההסתייגויות, התועלות, היתרונות, וכו' וכו'. לאחר מכן אני מסייע להבין עד כמה כל אחד מהמרכיבים שהוצבו ב'מפה' - הנם נתונים לשינוי (ולפעמים מתחילים בתהליך הזה), או עד כמה הנם בעל פוטנציאל לסיוע, או להרס הזוגיות העתידית. סופו של התהליך, במרבית הפעמים - הנו בסיום ההתלבטות. מי שהתלבט, יכול בקלות יחסית למה שהיה חודש-חודשיים קודם , להחליט או לכאן, או לכאן. מה שאני מציע לך שתפנו לתהליך שכזה, דהיינו מפגש מקצועי - שהוא אישי, או זוגי. לא נראה לי שתוכלי לקבל עיצה או נחמה עניינית במייל, ממי שאינו מכיר אתכם. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
מנהל פורום זוגיות חברה ותעסוקה
