רומן של הבעל

לד"ר יוסי אברהם שלום שמע סיפור, לפני כשנה בעלי הפסיק פתאום לישון בלילות. בכל לילה היה נרדם כרגיל, אך לאחר כשעתיים היה מתעורר ולא מצליח לחזור לישון, וכשהיה מגיע הבוקר הלך לעבודה כרגיל. הבאתי לו כדורי שינה אך הבעיה נמשכה. כשניסיתי לשוחח כדי לברר את מקור הבעיה נעניתי בהתחמקויות. בהמשך הוא התפטר מעבודתו- ג'וב רציני שכבוד, מעמד, הטבות וממון רב בצידו. בכל הזמן הזה תמכתי בו נפשית ועמדתי לצידו בכל החלטותיו ועדיין לא הצלחתי להבין מה מקור הבעייה. השתדלתי לא לנדנד ולא להציק, וחיכיתי בסבלנות. יום אחד בעקבות התפרצות זעם שלו על אחד הילדים ועלי הוא נשבר וסיפר לי סיפור מדהים: מסתבר שבמשך כ-8 שנים היתה לו מאהבת והמשבר שהוא עבר בא כתוצאה מכך שהיא עזבה אותו. מובן שחטפתי שוק ובהמשך התלבטתי על המשך דרכנו. בסופו של דבר נשארנו יחד ותמכתי בו עד שהתאושש. את הנזק הכלכלי אנחנו סוחבים עד היום ונאלצנו להוריד את רמת החיים. כיום הנישואים שלנו טובים והיחסים בינינו מצויינים אלא שגם קודם הם היו כך. למעשה, היום אני חושבת שלא היה לי זמן אפילו לכעוס עליו או להתעמת איתו. הוא הלך לטיפול פסיכולוגי, אני לא. הכל כאילו בסדר, טוב, נפלא, אבל לי נשאר כעס בלב וקשה לי לתת בו אמון עד הסוף. אני כזאת שלא מתקשרת אליו במשך יום העבודה אלא רק פעם ביום כדי להראות התעניינות, לא מבקשת לדעת מתי יגיע מהעבודה- בקיצור, נותנת חופש בלתי מוגבל, אך כיום אני נלחמת בעצמי כדי לא לעשות זאת. קשה לי. תציע לי משהו בלי ללכת לפסיכולוג.

לפי דעתי את צריכה לנסות לפתור את המצב עם בעלך. לא להתגרש ! לנסות להשלים איתו.

תודה על תשובתך, אך את זה אני עושה במילא. השאלה היא איך אני מרפאה את עצמי?

לד"ר אברהם מעניין שאתה הבנת את פנייתי כשאלה איך לשמור על בעלי שלא "יברח" ממני שוב, כאשר הבהרתי ששנינו בחרנו להמשיך בחיים משותפים, ואילו הבנות שהגיבו הבינו בדיוק מה שאלתי-איך לחיות עם זה. והן אינן בעלות מקצוע בתחום.

הי הילה, במקרה נכנסתי וקראתי גם את התשובות. love, sex and affection? זו העצה שלך, דוקטור??? כשכעס תקוע בפנים, הוא מקבל צורות לא טובות, ואפילו מחלות קשות עלולות להתפתח כתוצאה מכך!!! את חייבת לעבד את מה שקרה לך, להרשות לעצמך לחוש כעס ועלבון וכאב, ואח"כ לסלוח לו. אחרת, את תשלמי על כך מחיר יקר מאד. קצת קשה לתת עצה חוץ מטיפול פסיכולוגי, אולי טיפול מסוג אחר; לדוגמה, שיטת גרינברג (שיטה טיפולית שמשלבת טיפול במגע עם שיחות ומתמקדת בין היתר בכאב ובביטוייו).

היי הילה, שושי אכן צודקת במאה אחוזים. את בעצמך אמרת שלא היה לך זמן אפילו לכעוס עליו ולהתעמת איתו, שלא לדבר על עיבוד וניתוח האירוע עם עצמך. פשוט עצרת בתוכך והקפאת את תחושות הכעס, העלבון, הפגיעה והאכזבה וטיפלת במשימות השוטפות והיומיומיות. עכשיו כנראה הגיע הרגע שאת מרגישה צורך לפרוק את התחושות האלה, לכעוס, לבכות לכאוב ולשמוע התנצלות וחרטה מצידו. איך אפשר להמשיך כרגיל אחרי אירוע כזה? קרה כאן משהו בסדר גודל משמעותי ביותר ואי אפשר לעבור עליו לסדר היום בלי לתת לרגשות, למחשבות ולתחושות ביטוי. כל עוד העניין הזה יישאר תקוע ולא יצא לאור, הוא ימשיך לרחף מעליכם כצל ולא יתן לכם להתקדם ולזרום הלאה ובמיוחד לך זה חשוב וחיוני כדי להחזיר לך את תחושת האמון בו וסגירת מעגל. אחרי ההתנהגות המופתית שלך בפרשה, מגיע לך בהחלט להגיד את שלך כמו שאומרים או לתת לצד שלך בפרשה יותר ביטוי ועוד יותר מגיעה לך התנצלות אמיתית וחיזוק לכך שהוא עדיין אוהב אותך באמת ולהבטחה שאין סכנה שזה יקרה פעם נוספת. בהצלחה

לשושי ולרותם, תודה על תגובתכן החמה והאוהדת. בנות, כנראה, יודעות יותר טוב.

להילה, שכנעי אותו ללכת לפסיכולוג,נסי לברר מה חסר לכם במערכת הזוגית שדבר כזה התפתח? תחזיקי מעמד, אני במצבך.

מה בדיוק במערכת נישואים יכול לגרום לדבר כזה להתפתח ?

רוצה להבין איפה את היית במהלך השמונה שנים האלה? לא חשת בדבר?הרי לא מדובר באיזה סטוץ או זיון חד פעמי - האיש שלך ניהל רומן מתחת לאף שלך במשך שמונה שנים ואת לא ידעת דבר,מה שמוזר בסיפור שלך שאת מדברת על אהבה - איפה היתה האהבה שלך בשמונה השנים ? אני לא כותבת על מנת להכעיס אלא להעיר אותך , פקחי את עינייך אחותי,נראה לי שנרדמת לזמן ארוך מידי .

ל-לא משנה ולשאר הכותבות ( בסדר, גם כותב אחד), תודה על התייחסותכן האמפטית. זה עוזר לי בעצם האפשרות לדבר על זה בכלל וגם בכיווני מחשבה שלא עלו בדעתי עד כה. איפה הייתי? זה לא שלא הרגשתי כלום. הרגשתי, שאלתי ונעניתי בהכחשה. אני פשוט לא מסוג האנשים שיכולים להפוך לשוטרים של אנשים אחרים, ואולי אני באמת קצת נאיבית, אבל כשבן אדם אומר לי שהוא לא אז בשבילי הוא לא עד שיוכח אחרת. טמבלית, מה?