עצוב
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
אין לי חברים החברים מעטים שיש לי הם חברים ממש טובים אבל לפעמים קורה שבא לי נורא לצאת והם לא יכולים ואז אני יושבת לבד ואין לי אלטרנטיבות אחרות ,מה גם שאני לא יכולה סתם ככה לצאת כי אין לי רשיון, ואין כלום מה לעשות בעיר שלי. אין לי אהבה, כי אף אחד לא באמת רוצה אותי, כל מה שאני יודעת ש"הם" רוצים זה לשכב איתי (מנסיון) ומי שהיתי מאוהבת בו פגע בי וכל מי שמתחיל איתי זה כל מיני סוטים. אין לי חיים, אין לי עבודה קבועה, ומעבודות קבועות בד"כ מפטרים אותי עקב חוסר התאמה, כל היום אני יושבת מול המחשב- או מול הטלויזיה ולא עושה כלום, וצריכה לספר שקרים לכולם שכן יש לי חיים ושיש אנשים שרוצים אותי ואת חברתי, אבל האמת היא שאני נהיית אובססיבית לפעמים כלפי בנאדם שאני מאוד רוצה בחברתו, ואני מרגישה מבוכה אח"כ כי אני מרגישה שאני כאילו מציקה לו למרות שהוא לא אומר כלום, אז בקיצור עכשיו לדוגמא נורא רציתי לצאת ועכשיו אני אצטרך ללכת לישון כי אין לי משהו טוב יותר לעשות.
בת כמה את ?
מבלי להכנס לפרטים מזהים איכן את מתגוררת, בת כמה את, השכלתך, מקצועך. מסרי קצת פירטי רקע אולי נוכל ליעץ לך ביתר קלות. הכי חשוב אל תיאשי הרבה אנשים הינם, היו במצבך.
היו במצבך ויצאו מזה, יוחצאים מזה
שלום רב, יש שני תחומי יעוץ פסיכולוגי שיכולים לסייע: הפעילות החברתית שיש לך (ובעצםף אין לך) - צריכה להשתנות לסגנון חיים כוללני, שיש בו בילוי חברתי, ספורט, וקירבה אינטימית זוגית או חברתית. יעוץ פסיכולוגי אמור לסייע, בסבירות גבוהה, באמצעות עבודה במקביל על הזהות האישית והעצמתה, ועל המיומנויות החברתיות הנדרשות. התחום השני – זיהוי ההתאמה שלך לכיוון תעסוקתי כלשהו. יש כאלו שאומרים: "אני מוכן/ה לכל עבודה", וזה טוב. אלא שהמציאות האישיותית היא שיש עבודות רבות, כמו טיפול בילדים או בנוער מנותק, או מכירות, או תיוק, או הפעלת מועדונית לקשישים, או נקיון וחדרנות – שממש אינן מתאימות לכל אחד. וקל לנבא את התסכול, כי מי שמוכן ללכת לכל דבר באמת משתדל – אבל ממש אינו מתאים, ואז העניין מתנפץ. טוב יהיה עבורך לעבור הכוון תעסוקתי. זהו תהליך יעוץ קצר מועד, דהיינו כמה מפגשים, שבו "מתבשלת" רשימת תעסוקות שהן יותר מתאימות, ופחות מועדות לכישלון. גם תהליך הכניסה לעבודה הינו קריטי. בהרבה מקומות בחיים יש את העניין של חשיבות הרושם הראשוני, שמתגבש אצל הזולת בזמן קצר יחסית, שלפעמים אורך שניות, לפעמים שעות, ואולי ימים. אין דבר כזה: "מאה ימי חסד". הכניסה לעבודה צריכה להתנהל כמו פרוייקט, שחשיבותו עצומה – וזה חלק מהתהליך היעוצי המתמשך שטוב יהיה אם תקחי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
אין לי כרגע כסף ליעוצים וכאלה, יש לי חברים מעולים שתמיד שם בשבילי, אבל בכל זאת מגיעים רגעים שהם לא יכולים ואז אני מרגישה שאני מתעלקת על אחרים, כמו על אנשים שאני ממש מעוניינת בחברתם, ואז אני מרגישה כמו עלוקה, החברים שיש לי אני מכירה אותם קרוב ל-10 שנים, וחלקם אפילו רק שנה ובכל זאת הם חברים טובים, ובכל זאת אני מרגישה לבד, בקשר לאהבה, דווקא מתחילים איתי אבל תמיד זה כל מיני טיפוסים מפוקפקים - "ערסים" (וסליחה אם אני פוגעת ברגשות הערסים) תמיד מי שמתחיל איתי הוא מסוג הטיפוס שלא היתי רוצה קשר איתו, האם זה מה שמגיע לי? האם אני צריכה להתפשר על "אהבה" כזו? אני מאמינה שמגיע לי קצת יותר מיזה ובכל זאת, אם אני לא יוצאת עם ערסים (ואני לא) אני יוצאת עם "נורמלים" שבסוף מתגלים כחראים של אנשים, ונכון לעכשיו מרוב כל האכזבות כל מי שרוצה בקירבתי - אני כבר מנדה אותו, יש לי ידיד..... שיצא שהתקרבנו קצת מינית, אני יודעת שהוא לא רוצה אותי (כחברה) אז דיברתי איתו ואמרתי לו שאני מעוניינת להיות רק ידידה שלו (הוא לא שקל על לדבר איתי על זה, אבל רציתי כאילו להבהיר לו את עמדתי ואולי לצאת בסדר כביכול למרות שאולי לא היתי צריכה לעשות את זה) שקלתי את האפשרות לומר לו שאני מחבבת אותו (in that way) אבל פסלתי את האופציה כי אני יודעת שהוא לא מעוניין אז כבר הידידות חשובה לי יותר מיזה, בקיצור, ניסו לשדך לי אנשים וחיבלתי בפגישות, כל מי שמנסה להתקרב אני בוחרת בגישה של התעלמות או נתינת רמזים של "לא מעוניינת כרגע" וכו.. פשוט אני מרגישה גם שאין לי את הכוח להתחיל מערכת יחסים עם מישהו שלא יודע עלי כלום, ולהתחיל לספר לו ולדבר על עצמי, זה מעיק עלי, ואני מעדיפה שמשהו יתפתח ממערכת קיימת - כמו ידידות, שאני יודעת שאין את הלחץ הזה להכיר ושל ה"חבר-חברה". ואחר כך עצוב לי שאני לבד ושאני צריכה לשקר לעצמי ולאחרים שכן טוב לי וכל הבולשיט הזה. רוב הידידים שהיו לי בסופו של דבר רצו איתי איזה משהו (מיני בד"כ) אבל אין זו הפעם הראשונה, לרוב אנשים שמכירים אותי רוצים לשכב איתי, וזה כבר מגעיל שזה כל מה שהם רוצים, כאילו כל מה שאני שווה זה "זיון במיטה", אבל ככה זה, הם נמשכים אלי ואז כשמגלים איזה בנאדם אני הם לא רוצים כלום.
מה רע שגברים מנסים "להשכיב " אותך. האם אין זה סוג של קשר ? זו לא שאלה פרובוקטיבית ואין לי כוונות להעליב או להשפיל. אלא תהיות בנוגע למה עדיף להיות בודדה או לפחות לקיים קשרים מיניים אלא אם הם גורמים לך סבל.
אתה לא פוגע בי...... אני פשוט לא מחפשת את זה... וזה לא מה שיעשה לי טוב..... זה גורם לי לפעמים לסיבוכים בקשרים שלי איתם.
אין שום סיבה שתתפשרי על קשר מיני נטול אהבה. את עדיין צעירה וחייבת לחפש ולהאמין שתמצאי את האחד הראוי לך. אבל וכדאי שתביני שוב ש"לב העניין" הוא הערכה עצמית וחשיבה חיובית. פעמים רבות אנשים מופתעים תוך כדי תהליך למציאת ה"מוצלח" וה"לקוי" אצלם. פירוש הדבר שמה שנראה כ"דפוק" נמצא בעצם מאוד מוערך אצל אחרים בסביבתם. גישה חיובית לחיים היא אמנה שתאורטית קל לנו מאוד לקבל ולהסכים אך מעשית היא לא תמיד עומדת במבחן המציאות, אך למרות זאת רצוי וכדאי להישען עליה ברוב המישורים.
אני לא יודעת עם איזו גישה את מצפה שאני אהיה איתם..... חשבתי שצריכים להיות אמיתים..... למה אני צריכה לזייף חיוך? אני חושבת שאולי ביטחון עצמי מופרז קצת מרחיק אנשים? למה שתהיה לי גישה חיובית? על שום מה? יש לי גישה חיובית, אבל אני לא מאמינה שזה אמור לשפר את המצב.... אנשים רוצים אותך בגלל שאת מושכת אותם גם מבפנים, וזה אומר גם לקבל אותך במצבים בהם את הכי בדאון, וגם כשאת במצב לא הכי זוהר..... אחרי הכל זו לא פרסומת לשמפו או למשחת שיניים... האם כדאי להעמיד פנים - שהכל מדהים? ואז הם יגלו שבעצם לא הכל וורוד כפי שחשבו..... אם מישהו רוצה אותך הוא ירצה אותך גם אם לא תהיה בגישה הכי חיובית.... זה הכל זיבולי מוח.. לאיזו גישה חיובית את מצפה שאני אקבל אם אני לא מרגישה חיובית אחרי כל זה? או שלרמאות לעיתים זה הפתרון?