ד"ר יוסי

שלום. כתבתי הודעות שעברו לעמוד הבא. נותרתי ללא מענה של ממש. אני מבקשת שתתייחס להערות שלי. מאוד חשוב לי לקבל את העצה שלך. שוב - מדובר בטיפול אצל מטפל "חדש", נייטרלי.

שוב יש לי תחושה שאתה ממש לא מקשיב לי. באמת קראת לעומק את ההודעה המקורית שלי? אני כותבת על התחושות שלי ואתה עונה בשלוש שורות תשובה שאינה רלבנטית להודעה שלי. אני מעירה על כך, ואתה לא מנסה באמת להקשיב.... אני מקווה שאתה יודע להקשיב בסיטואציה טיפולית שאינה ברשת. תודה, על לא דבר.

גלי, התשובה לשאלה שלך איך גורמים לאדם שמתנגד לרעיון אך זקוק לשינוי להתחיל בטיפול נעוצה בעובדה המכאיבה (לגבייך) שמצב הדברים נכון לכרגע הוא שאצלו הרי אין כל בעיה ולכן גם אין שום סיבה (מבחינתו) ללכת לייעוץ או טיפול כלשהו על-מנת לשנות דברים. הרי ציינת שלגביו כל האחרים טועים, חולים, צריכים להשתנות והוא תמיד זה שהכי בריא, צודק וחכם. עד שלא יווצר מצב בו תהיה לו בעיה אמיתית או מצוקה כלשהי, כלומר סיטואציה שהוא ימצא את עצמו כואב, מאוכזב, חולה בדרך זו אחרת או פגוע וסובל - הרצון הזה ללכת לטיפול לא יגיע. זה פשוט לא יקרה. ככה שעם כל הצער והכאב שבדבר, לא נותר לך או למישהו אחר מה לעשות בעניין כרגע. במקביל, את בהחלט יכולה להשקיע בטיפול בעצמך, על-מנת שתהיי חזקה יותר, שלמה ובטוחה יותר בעצמך (ואולי ככה גם תהיי פחות שבירה ופגיעה וגם תהיי יותר בשליטה. חוץ מזה, ציינת שאתם מאוד אוהבים אחד את השני ושהוא מאוד אוהב אותך ואת כל-כך חשובה לו . ולסיכום, מהי בדיוק המשמעות של לאהוב מאוד - אם אהבה כזאת אינה מכילה בראש וראשונה אמפטיה לצד הנאהב, ואין בה כל ביטוי של קשב אמיתי לצד השני ולצרכיו (הפיזיים, הנפשיים והאחרים). ואולי זה כוחו של הרגל, חשש מבדידות, שיקולי ביטחון כלכלי, ושיקולים אחרים. בהצלחה

ועוד משהו בהמשך - א. איך אפשר בכלל לכנות מערכת יחסים "אוהבים מאוד" כשצד אחד לא לוקח אחריות לכאב ולסבל שהוא גורם ישירות לצד השני, אלא ממשיך לפגוע בו. ב. ואחרי כל זה, איך אפשר לקרוא לבחור כזה מאוד מוצלח ומאוד חכם??? לדעתי, הוא בפירוש פריק של שליטה, מכור לעצמו או בקיצור סובל מנכות נפשית קשה.

דבר ראשון - תודה רבה לך, יעל. את כל-כך מבינה אותי.... אני מרגישה שאת ממש קוראת אותי, ואני לא יודעת איך הצלחת לעשות את זה מהמעט שכתבתי. הדברים ששטחת כאן - אלה בדיוק התחושות שלי... מה שכתבת - זה בדיוק מה שכ"כ מתסכל... בתחומים אחרים בחייו דפוסי ההתנהגות האלה לא ממש פוגעים בו (למשל, בקשרי ידידות מוגבלים). בעבודה, תכונות כאלה אפילו משרתות אותו.... ובקשר רומנטי, בקשר אינטנסיבי וקרוב, אני, למעשה, זו שכואבת, זו שנפגעת. בנוסף, הוא לוקח אותי כמובן מאליו, ואני מודה שאני עוזרת לו להרגיש כך. ניסיתי להסביר לו שאם הוא לא יהיה מוכן ללכת לקראתי, להתחיל טיפול, לא נוכל להמשיך את הקשר. אבל אפילו כאב של פרידה לא יגרום לו להבין שמשהו בו צריך להשתנות. גם אם ניפרד, הוא יחשוב שהבעיה בי. לכן אין לי שום יכולת לגעת בו, לשכנע אותו. לכן כשאת אומרת - "עד שלא יווצר מצב בו תהיה לו בעיה אמיתית..." - את צודקת. אבל נדמה לי שהוא לא יפרש בעיה כטעות שלו. כמשהו שהוא אחראי עליו. אם ניפרד, הוא ירגיש שאני זו שגרמה לזה... הרי אפילו כשהוא פוגע בי, ואני שבורה ממנו, כואבת, הוא מסוגל לתקוף אותי על התגובה הרגשית שלי, במקום לגלות אמפתיה, לנסות להבין שהוא פגע. זה כ"כ לא אנושי! זה כ"כ מכאיב. התחלתי טיפול אישי בעיקר בגלל הכאב הבלתי נסבל שהוא גרם לי. העניין הוא שהגעתי לנקודה שבה הבנתי שמה שהכי מכאיב לי כיום - זה כל מה שנוגע לזוגיות, ושאני זקוקה לו ע"מ לעבד דברים. הוא הראה איזושהי נכונות לטיפול זוגי, אבל לפני שהיינו אמורים להתקשר למטפל זוגי - הוא תרץ ריב כלשהו כמה שהתיש אותו לגמרי. אין ספק שהוא חיפש עילה. אני חושבת שהוא מרגיש מאוים. שהוא חושש לפתוח דברים. למה אני לא עוזבת? 1. כי אני מאוד אוהבת אותו. אני לא רואה את עצמי בלעדיו, ממש כמו שאני לא רואה את עצמי איתו... זה לא הפחד להיות לבד. היו לי קשרים רציניים בעבר, ומעולם לא אהבתי כך. 2. כי היום אני מאוד חלשה. ניסיתי לעזוב, כדי שהוא יהיה מוכן לטיפול, אבל לא הייתי מסוגלת לעמוד בזה. לגבי האהבה - שנינו מאוד אוהבים. אין לי ספק בכך. לא מדובר בחשש מבדידות, ולא בהרגל. לשנינו יש ניסיון וכל אחד מרגיש שהאחר הוא "האחד/ת". אני מרגישה שהוא לא מכבד אותי. כבוד ואהבה אלה שני דברים שונים. מרגע שהוא הבין שהוא נכנס עמוק ללב שלי, הוא החל לפגוע, להקניט, להרגיש חזק ולהחליש אותי. זה נורא. אני יודעת. פשוט כואב לי. והוא מתעתע בי.