לא צפיתי את זה..

שלום. אני בת 27. הכרתי אדם שגדול ממני ב- 14 שנה. הוא מאוד מוצא חן בעיני אך הפרש הגילאים נראה לי קצת מוגזם. למרות זאת, אני ממשיכה להפגש איתו, משום שאני מאוד נהנית בחברתו ומזמן לא חשתי כזאת התלהבות כלפי גבר. אני קצת חוששת מהתגובה של המשפחה שלי, כאשר ישמעו שאני יוצאת עם גבר מבוגר מבוגר ממני בהפרש כזה. דבר שני, שמפריע לי הוא שיש לו ילד מקשר קודם (לא מנישואין)- הוא רווק +ילד. העניין קרה בעל כורחו אבל זה ממש לא משנה כי יש לו ילד(זו עובדה) והוא מכיר בו לכל דבר. אני רווקה. אף פעם לא חשבתי שאצטרך להתמודד עם סיטואציה כזו. בחלומותי, תמיד ראיתי את עצמי נישאת לגבר רווק ללא ילדים ויחד נקים בית ומשפחה. אני חוששת שאם נמסד את הקשר בעתיד, אני ארגיש כמו סוג ב' מפני שאין לי את הזכות ראשונים. אני גם לא יודעת איך מתמודדים עם ילד מקשר אחר. מה גם, שהבחור הזה ואמו של הילד בקשרים מצוינים, לדבריו משום שיש להם ילד משותף.ואיך מתמודדים גם עם זה? ואיך מתמודדים עם המשפחה? אני באופיי אוהבת בלעדיות, רוצה גבר שיתרכז בי ובעתיד של שנינו ונראה שיהיה קשה לי עם עוד כמה "שחקנים" בזירה. מה עושים? לחיות את הרגע ולהנות או באמת לחשוב מה יהיה.. ראוי לציין שכרגע אנו נמצאים ממש בתחילתו של הקשר אבל אני מטבעי אדם שחושב 2 צעדים קדימה ולכן אני מציגה את השאלה באתר זה.

מערכת יחסים זוגית מוצלחת , מבוססת בעיקרה על אהבה ותקשורת תקינה. במידה והדבר קיים ואתם אף נהנים אחד בחברת השני עניין הגיל שולי לחלוטין. כנ"ל לגבי הרקע של בן הזוג - נכון שהוא מורכב וטעון רגשות , אך לא כדאי להסיק מסקנות לפני שבחנת את אופי הקשר בינכם. מה שכן , רצוי להגדיר כבר מעכשיו ציפיות. ברגע שתהיה הסכמה על הציפיות פתרון חילוקי הדעות בעניין (במידה ויהיו ) יהיה פשוט. בשורה התחתונה - תני צ'אנס ושיהיה בהצלחה. דרך אגב - התמודדות עם ילד לא בהכרח מצטיירת כמשהו שלילי. זה הכל עניין של גישה והשקעה.