בעיה בעבודה

לאחר חצי שנה בה לא עבדתי עקב פיטורים, מצאתי עבודה ואני עובדת כבר 8 חודשים, בעייתי היא כזאת: כשבאתי למקום העבודה החדש הדריכה אותי בחורה אשר פוטרה ואני למעשה החלפתי אותה. היא דאגה כל הזמן לייאש אותי ולספר עד כמה המקום גרוע. אני בסופו של דבר אמרתי לה שתפסיק עם זה כי עבורי העבודה הזו היא ברכה כי אני מובטלת. אופי העבודה הוא כזה שיש לי פעם בשבוע משמרת כפולה של 14 שעות עבודה רצופות פלוס עוד יום של 8 שעות בעבודה לחוצה בטירוף. נוסף על כך ישנם פרוייקטים שמתקיימים מידי פעם והם גם כן 14 שעות ביום. כך שמה שיוצא שחלק מהשבוע אני פנוייה. בעייתי היא כזאת: בימים בהם אני פנוייה אני חושבת כל הזמן על העבודה שצפוייה לי ועל הלחץ המטורף שעומד להגיע. אני לא מצליחה לנטרל את עצמי ואני כל הזמן נזכרת בשטיפת המוח שעשתה לי הבחורה שהחלפתי אותה. יצא שהיא צדקה בחלק מהדברים. כמה שאני מנסה לשכנע את עצמי זה לא הולך. אני מגיעה לעבודה בתחושה של פחד מהלחץ המטורף. התפקיד שלי הוא כמנהלת מחלקה, ואני צריכה לקחת אחריות ולעמוד במצבי לחץ נוראיים. כל הזמן יושבים לי 6 סוכנים על הראש ואני בקושי מצליחה לתפקד. (אני חושבת שאין אדם שלא היה נלחץ מהמצבים האלה) מדובר גם בשעות ארוכות. רוב האנשים לא מבינים אותי וטוענים, הרי יש לך גם ימים חופשיים. ולי לוקח אח"כ יומיים רק להתעשט מהלחץ שהייתי בו . האם יש איזשהם טיפים שאתה יכול להמליץ לי? האם יתכן שמתאימה לי אולי עבודה אחרת? תודה

מאי, מעבר לעובדה שאת לא נותנת לעצמך לנוח בימים החופשיים שלך, מה שקורה לך זו נבואה שמגשימה את עצמה. את היא זו שעושה לעצמה שטיפת מוח כשאת מקרינה לעצמך שוב ושוב את התמונה של הלחץ המטורף. למה שלא תשני את כיוון החשיבה שלך ותרתמי את האנרגיה לטובתך במקום נגדך. במקום לחשוב כל הזמן על הלחץ שמצפה לך בעבודה, תנסי לראות תמונה רגועה ופחות מלחיצה ואיך את מתגברת בקלות על המשימות שיוטלו עלייך. במקביל את צריכה לבדוק יותר לעומק עם עצמך האם אכן סוג כזה של עבודה באמת מתאים לך ואולי תגיעי למסקנה שאת בכלל רוצה לעשות משהו אחר שאת באמת טובה בו ואשר יתן ביטוי ליכולות שלך לצד השקט הנפשי והפיזי. שיהיה לך רק טוב ובהצלחה

אם את רואה שהעבודה הזו מלחיצה אותך ואת כל הזמן חושבת עליה- אולי כדאי שתתפטרי. אבל אם את רוצה לעבוד ומוכנה להשקיע.. תמשיכי לעבוד. ובזמנך הפנוי- תנסי להנות !

ד"ר נכבד. אני אקרא בעיון את כל החומר שלך, אבל איך אני יכולה להתגבר על הקטע שכל הזמן אני חוזרת וחושבת על הדברים שהיא אמרה. והלחץ הוא ממש מטורף. אני צריכה להיות הרבה יותר קשוחה. ואני ממש לא מספיק. תבין, הבחורה שהחלפתי אותה היתה נוראית. כולם שם שנאו אותה כי היא היתה מאוד קשוחה ו"רעה". היא לא היתה מוכנה לעזור לאף אחד בכלום. היא דחתה את כולם. וכשאני באתי, אז כולם הודו על כך שבאה מישהו "נורמלית". אני פשוט טיפוס כזה. אני אומרת את כל מה שצריך אבל ברוגע ובנימה נעימה. והטוב הזה עולה לי בבריאות. אני אולי צריכה לשנות את הגישה הזו וזה לא פשוט. מקום העבודה הוא באמת לחוץ. ויש לוח זמנים שחייבים לעמוד בו. אני כלפי חוץ מתפקדת מצויין. יש לי סדרי עדיפויות. וכולם מאוד מרוצים. אבל קצב העיניינים והלחץ קשים ביותר. אני לא מצליחה לאכול ובקושי לשתות משהו. הכי חשוב הוא הקטע שאני לא מצליחה ליהנות מהעבודה ומוצאת אותה מאיימת עלי ומפחידה. התחושה הזו בבוקר של פחד וחרדה מהלחץ ושל אי חשק ללכת לעבור את היום זה, מאוד מטרידה אותי. תודה על תשומת הלב.