נשואה ומאוהבת

אני אשה בת 29 נשואה לגבר מצליח מבוסס נאה וטוב. הוא אוהב אותי בכל ליבו מפנק רומנטי ומאוד נאמן לי. הכל היה עשוי להיות טוב אלמלא חזר לחיי גבר בו הייתי מאוהבת כשנה טרם נישואיי. מערכת היחסים עם אותו הגבר היתה הדבר הכי מדהים וטוב שקרה לי בחיי. היה בה ריגוש יומיומי, המון פירגון ואהבה, חוש הומור משותף ותשוקה בלתי פוסקת. מערכת היחסים נקטעה אז בשיאה עקב נסיעתו של חברי ללימודים בחו"ל. כעת משחזר חברי לארץ הוא מציע לי את כל אהבתו ומוכן להתחייב לי לתמיד. אני מוצאת עצמי נקרעת בין הנאמנות והרצון לשמר את הבית החם והנעים לבין התשוקה והאהבה החזקה לחבר לשעבר. כל יום שעובר אני משתגעת? ברור לי שהריסת הקן תלווה בשיברון לב, ביקורת מצד המשפחות וירידה חדה ביכולתי הכלכלית אולם מאידך אני בטוחה שלאחר שוך הסערה אוכל לקיים חיים טובים ומאושרים עם חברי לשעבר. כמו כן, קיים בי החשש שמא האהבה שלנו לא תוכל לשרוד את תלאות המעבר ואשאר קירחת מכאן ומכאן. לעת עתה החלטתי להישאר עם בעלי אולם אני עוברת גיהנום רגשי מדי יום. פתאום הוא נראה לי כל כך חיור אפרורי וחסר סקס אפיל ביחס לחברי לשעבר. מה עושים? איך יוצאים מהתסבוכת? איך שומרים על שפיות... אשמח לקבל מילות עידוד ודרכי מחשבה לפיתרון הבעיה?

לפי דעתי- אם את באמת אוהבת את בעלך- אל תוותרי עליו. תנסי לראות מה את יכולה לעשות למען מערכת היחסים ביניכם. אם אחרי כמה חודשים- תראי שבעלך כבר לא מושך אותך ונמאס לך ממנו- אז תהיי עם החבר הקודם. אל תוותרי מהר על בעלך- מי יודע ? אולי החבר שלך יזרוק אותך ?

לא מציע לך לרקוד על 2 חתונות. ראש בריא למיטה חולה. תחשבי איך היית מרגישה אם זה היה הפוך?

האם מדובר במפגש אחד או מספר מפגשים? מה עלות הליך היעוץ? תודה דקלה

על טעויות בחיים , משלמים כל החיים תשאלי כל גבר שהתחתן!!

מדברייך עולה שכבר קיבלת החלטה ואת רק מחפשת חיזוקים. "מה לעשות" זה לא נבון מבחינתי להנחות , מהסיבה הפשוטה שרק את מכירה מקרוב את אופי היחסים ב- 2 מערכות היחסים, ובסופו של דבר ההחלטה בידייך. אז זו דעתי הקשר עם בעלך הוא על מי מנוחות , הרגש הדדי, אז בינינו למה להמשיך ולדהור?! אין ספק שכימיה ותשוקה קריטיים בחיי הנישואין , אך את לא מרגישה בחסרונם במערכת הנוכחית. ובשלב מסויים, זה דועך ואף אחד לא מתחייב שזה לא יקרה גם בקשר החדש עם כל הלהט שבכך. אז אולי כדאי שתרדי קצת מהעץ. בהשוואות – הגבול הוא השמיים. לא פעם שמעתי על נשים שהתחתנו בצעירותם בעקבות טראומה מסויימת מאחר וחיפשו בטחון מסויים, ואמנם נפלו על בני זוג מפנקים, אוהבים וטובים אך בכל זאת היסוד לא היה אהבה והן נאלצו להסתפק יותר באהבת הבעל כבן אדם. ואז כשהם חוו אהבה וכימיה אמיתית ומלאת תשוקה עם גברים מסביבתם זה מה שהצית את הלהבה וגרם להן להתחיל לבשל מחשבות עתידיות. אך ברור מאליו שבמקרים כמן אלה מחיר ההנאה או הסיכון הוא נמוך בהשוואה למצבך. חוץ מזה בנוגע לוויתורים שעליהם את מדברת – כפי שזה נשמע מדובר בוויתורים חד כיוונים. (יותר מצידך)