עוד שאלות...

שוב שלום רב, אני חש בתהיות, במבוכה, ברצון לשנות - וזה משדר לעברי נחישות וכח, וטוב ככה. יחד עם זאת אני חש בצורך להעביר לך את "האמת הפשוטה" - שאת נוגעת בדברים גדולים ועצומים באמצעות שאלות שמתפרסות על כמה שורות, ויכולות להניב לכל היותר כמה שורות של מענה - וזה מותיר אצלי את הרושם שיש לך אמונה פשטנית מדי לגבי איך מסתדרים דברים, וזו נקודת חולשה. ולשאלותייך - יש להן מענה משותף: אין אמת אחת, ואין צפי ידוע. לשאלתך הראשונה: יש ילדים שגדלו לצידן של בעיות זוגיות, וזה לא נגע בהם כמעט. יש ילדים שלא יכלו לפתח תחושת אושר, כי מה שלא היה בבית הקרין וגרם למה שלא יכול היה להתפתח אצלם. לשאלתך השניה: לחלק מהנשים היתה צמיחה ותקומה בתקופה שלאחר גרושיהן, וחלק קמלו עוד יותר. לשאלתך השלישית: עזבי את הקו האדום של המטפל. תתמקדי בזה שאצלך. וכאשר מתבוננים לקווים של אלו שפרקו את הנישואין שלהם, מוצאים שהיו כאלו שנפרדו בשל שתיקות, והיו שנפרדו בשל צעקות. כלומר: סימני הגסיסה אינם אחידים, והם כוללים את כל מה שמנית, והרבה יותר מזה. אבל לא כל אחד מהסימנים, הוא סימן גסיסה לכל אחד. אני חוזר על הצעתי: תתחילי תהליך מקצועי של ברור מצבך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם