הצילו

שלום רב, גישה פסיכולוגית מרכזית מציעה לטפל בקשיים שלנו באמצעות שינוי אמיתות, תפיסות עולם, ותהליכי הסקת מסקנות. ברוח הזו אני מציע לבחון את הלך מחשבתך, ומעשיך: התבוננת בעצמך (הבחנת בעייפות), וניסית לטפל בחולשה הפיזית שלך (אצל הרופא), ובחוסר החשק המיני שלך (ויאגרה) - בעצמך (אתה הלכת לטיפול הפסיכוסקסואלי). יש להניח כי "תפיסת העולם" שלך היא שהגבר שבבית הוא האמור להיות היותר חזק ואיתן, רב-און וסוער, וכו' - בהשוואה לאישה. ואם לא כך הוא - עליו לקחת את עצמו בידיים. הצעתי לכל מי שסבור כך, שיחליף את הדיסקט. כמו שיש לנשים זכות להיות מתוסכלות מעולמן, כך לגברים. וכמו שנשים רבות חשות שההתיחסות הגברית כלפיהן מעיקה, אז כך גם לגברים יש פעמים רבות תחושות תסכול מהשותפה שלהם. ובקיצור: הצעתי היא לראות את הזירה המשפחתית כולה, והתעסוקתית כולה, והזוגית כולה, וכו' וכו' - כמייצרים את מצב הדיכדוך - ולכן לנסות לחפש שינויים מערכתיים, ולא פרטניים-אישיים. גילאי ה 40 ידועים כתקופה פסיכולוגית של "חשבון נפש נוקב", עקב ההתבוננות במה שקרה לנו בגיל הבחרות, ולקראת הגיענו לנקודת "קו פרשת המיים" מבחינה גילית. תהליך חשבון הנפש הזה אינו אמור להתממקד במשהו נקודתי, ולכן לא סביר שהיציאה מהקושי הפסיכולוגי הזה תהיה באמצעות הבט נקודתי, כולל (אפילו) על זיקפה מהממת. טוב להסתייע בתהליך פסיכולוגי שמתפרש על טווח זמן סביר, ולא ביעוץ שממוקד בתחום הסקסואלי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם