HPV- אני בחרדה נוראית!
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
לפני כחודשיים גיליתי שיש לי HPV שזהו וירוס שמועבר ביחסי מין. ישנם מעל 70 זנים של הוירוס חלקם עלולים לגרום ליבלות באברי המין וחלקם עלולים ליצור מצבים טרום סרטניים ולהוביל אפילו לסרטן צואר הרחם ובמקרים ממש נדירים גם לסרטן הפין. (בארץ סרטן צואר הרחם נחשב לא נפוץ 5/100,000 !). הרופא שסיפר לי על הוירוס אמר שמהיום והלאה אצטרך להשתמש בקונדום בכדי לא להעביר את הוירוס (אך ממחקר שעשיתי בעצמי גיליתי שגם קונדום אינו מונע הדבקה לחלוטין כיוון שההדבקה נעשית ממגע של עור לעור ולא בהעברת נוזלים.) רופא אחר (מומחה לרפואת נשים וצואר הרחם) טען שאין לי כלל מה לחשוש. הוא אמר שלכ-40-75% מהאוכלוסיה יש את הוירוס (דבר שקראתי במחקרים רבים, הרוב טוענים שיותר מ-50%) ושאני פשוט צריכה להיות במעקב. הוא טען שאין לי כלל ממה לפחד כי גם ככה לרובנו יש את הוירוס. אני בחורה שלא היו לה הרבה בחורים (3 בסה"כ ובכולם הייתי מאוהבת), אבל מערכת זוגית וסקס חשובים לי מאוד. מאז שנאמר לי על הוירוס אני ממש בחרדה. אני עשיתי מחקר נרחב מאוד על נושא הוירוס (קצת באובססיביות...) וקראתי מאמרים רבים באינטרנט. הבעיה היא שכל אחד אומר משהו שונה. אני ממש לא מפחדת על עצמי מבחינה בריאותית אלא מפחדת מאחריות להעברת הוירוס הלאה. אני פשוט לא יכולה לחשוב על העובדה שאני ידביק מישהו בוירוס שיכול לגרום לו יבלות או אפילו חס וחלילה סרטן. אבל מצד שני, אני לא יודעת איך אני אוכל להתחיל מערכת יחסים חדשה ולספר לבן הזוג על הוירוס. אני יודעת שהוירוס נפוץ מאוד אבל רב האנשים לא יודעים שהם נשאים שלו(ולא שמעו עליו מעולם) ולרב האנשים לעולם לא יהיו אפילו סימפטומים! אני מצטערת על האורך של ההודעה אבל רציתי לתת את כל הפרטים גם לגבי הוירוס וגם לגבי החרדה שלי. אני יודעת שהחרדה שלי לא ממש הגיונית, אבל אני לא מצליחה להשתלט עליה. אני מרגישה כאילו הודיעו לי שיש לי איידס, ושחיי האהבה שלי (והסקס) הגיעו לקיצם. האם אני אמורה לספר על הוירוס לבחור חדש (הרי רב הסיכויים הם שגם הוא נשא..) ? למי אני אמורה להאמין, לרופאים שאומרים לי שאין שום סיבה לפחד מלהדביק או להידבק(שזה כמובן מה שאני רוצה לשמוע) או לאלו שגזרו עלי לספר לכל בן זוג חדש ולהשתמש בקונדום עד החתונה על מנת לא להדביק? (שזו מחשבה שגורמת לי להיכנס לדיכאון רציני וגורמת לי להירתע מלהתחיל קשר חדש) מקוה לתשובה מהירה ורצינית! תודה מראש ...!
מה פנית לפורום הזה ?? את צריכה לפנות לפורום רפואת נשים.
פניתי. קיבלתי שוב תשובות לא אחידות. לאף אחד אין תשובה רפואית חד משמעית. זה נושא לא רק רפואי אלא גם חברתי.
יעל, לדעתי, את לא חייבת לספר לבן הזוג על הוירוס ישר על ההתחלה, בטח לא בשלב ההתחלתי של גישוש והכרות ובניית מערכת היחסים. אם הקשר יתפתח למשהו יותר רציני ומעמיק - תוכלי לשקול איך ומתי לספר לו. ובלי קשר לוירוס שלקית בו, נגד מחלות שעלולות לעבור דרך מגע עם העור - אז כנראה שאין הרבה מה לעשות. אבל בכל יחסי מין עם פרטנרים מזדמנים, תמיד ובלי יוצא מן הכלל - חובה להשתמש בקונדום. היום בעידן של האיידס כולם מבינים ומפנימים את זה. הקפידי לעשות זאת כדי למנוע מעצמך עוגמות נפש מיותרות וכדי לשמור על בריאותך ובריאות האחרים.
שיר, קודם כל תודה על התשובה. אני חושבת שאת צודקת. אני חושבת שאם מערכת היחסים תהיה רצינית ונרצה לעבור לגלולות במקום קונדום אז אני אספר, מה דעתך? העניין הוא שגם קונדום לא מבטיח הגנה מלאה... אני יודעת שאין הרבה מה לעשות ואיך להימנע מלהדביק ולהידבק בוירוס, אבל אני מרגישה מן אחריות לא הגיונית על חיים של אנשים... זה באמת לא וירוס כל כך רציני, אני פשוט הכנסתי את עצמי ללחץ... תודה על הכנות!
שלום רב, בעידן המודרני יש להרבה דברים טובים אפשרות ליצור גם דברים גרועים: מכוניות יוצרות סיכון לתאונות, מטוסים יוצרים סיכוי להיות טילים מונחתים על מבנים, סכיני מטבח מאפשרים לגברים מופרעים לרצוח את ילדיהם, וכו'. כך גם לגבי יחסים מיניים. הסיכון להדבקות קיים. המידה בה נייחס משקל לסיכונים, והאופן בו נברר את אמצעי המניעה לסיכונים הללו - יכולים לשמש כמשהו מאבחן למידת האיזון הנפשי שלנו. כך למשל, אם לא נצא לנסיעה בכביש לפני שוידאנו שאין שם מכוניות אחרות, ושהמכונית שלנו ממוגנת, ושאנו חובשים קסדת מגן בנוסף לחגורת הבטיחות - יש להניח שיגידו עלינו שאיננו מאוזנים ביחס לפחד להקלע לתאונה. מתוך פנייתך, וליתר דיוק מתוך השורות, אני מבחין בחרדה לגבי יצירת קשר בכלל, ובחרדה עזה לגבי ההשלכות. טוב תעשי אם תתיחסי לזה כאל משהו שאצלך מופיע במינון גבוה יותר ממרבית האוכלוסיה - ותטפלי בעניין בכלי העבודה הפסיכולוגיים המקובלים. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
קודם כל תודה על התשובה הרצינית. אני יודעת את הדברים האלה, ואולי הייתי פשוט צריכה לשמוע אותם שוב... :) אני כבר מרגישה קצת פחות לחוצה... תודה!