שאלה לד"ר אברהם

אני בת 31 נשואה מזה 5 שנים יחד כבר כתשע שנים. היחסים נבנו לאט לאט והתפתחו לדעתי (וגם לדעת בן זוגי לדבריו) להיות קרובים ופתוחים. בתחילת הקשר היו פערים רבים למדי והבעייתיות העיקרית היתה סביב נושא של קנאה שלי כלפיו (שעבדתי מאד קשה על נושא בניית האמון והפחתת הרגשות הנ"ל ואף הצלחתי) וסביב נושא של פערים ברצון לקיים יחסי מין - נושא שגם הוא נפתר עם הזמן וגם בנושא זה אני באתי לקראתו הרבה יותר כי הנחתי שהבעיה היתה יותר שלי. הוא בן זוג נפלא ונראה מאד מאושר איתי. אין לי ספק שהוא אוהב אותי הוא גם לא מסתיר זאת ומראה זאת בכל דרך אפשרית. אנו זוג מאושר. הדבר היחיד שהעסיק אותנו בחודשים האחרונים והיה לא סימפטי היה בעיית פוריות שלו שמנעה מאיתנו להכנס להריון. הוא עבר ניתוח בעקבות כך ועברנו כמה טיפולי פוריות (האישה במקרה כזה עוברת טיפולים שמגבירים ייצור ביציות כדי להגדיל את הסיכוי לקליטת הזרע. לאחר מספר טיפולים אני בהריון - אמנם עם קשיים (בתחילתו לא היה ברור אם מתפתח כיאות ועכשיו קיבלנו תוצאות לא ממש טובות של בדיקת שקיפות עורפית וניאלץ לבצע בדיקת מי שפיר), אבל התקופה של השנה האחרונה קירבה אותנו זה לזה בגדול. העוקץ: לפני כשבוע במקרה רציתי לשים לו משהו בתיק (זה לא קורה כמעט אף פעם) ופתחתי תא די קטן ובתוכו גיליתי דיסק מחשב "כחול"! הוא מאד נלחץ כשראה את זה. טען שזה לא שלו ושאינו יודע מהיכן זה הגיע. שהוא לא משתמש בתא זה. יש לציין שהוא אמנם מלמד תלמידים רבים בבתיהם ושהדריך בקייטנה לא מזמן (זו היתה הפעם האחרונה שבה השתמש לפיו בתא זה ואכן הטושים שלו עדיין היו בתוכו). דיברנו רבות על כך ונתתי לו הזדמנויות רבות לומר את האמת מבלי להפגע. הוא עומד על שלו. טוען שזה לא מעניין אותו ונראה מיוסר מאד. אני מאד רוצה להאמין, אך מתקשה לאור העובדות הברורות לכאורה. אני פגועה לא רק מהמעשה, אלא מכך שאם הוא משקר ועשה זאת הוא עשה את אחד הדברים הפוגעים ביותר עבורי (והוא מן הסתם יודע זאת). זה לא מסתדר עם שום דבר בהתנהגותו וגם לא עם זה שאנו זוג שנמצא רוב זמנו הפנוי אם לא כולו יחד. רציתי לדעת מה אתה חושב על כך. מה עלי לעשות עם הרצון ועם חוסר היכולת להאמין? מצטערת על אורך השאלה, בתודה מראש, מאי.

מאי , למרות ששאלתך מופנית לד"ר אברהם, אני מרשה לעצמי להביע את דעתי. להערכתי, עומדות בפנייך שתי אפשרויות: האחת להחליט שאת מפסיקה עם המחשבות השליליות, העלבון הפגיעה וכו', יורדת מההאשמות נגדו ומאמינה לו שאכן הדיסק אינו שלו וכל הסיפור הזה הינו טעות מצערת. ובעצם, להחלטה כזאת יש על מה להסתמך מאחר ולדברייך אתם זוג מאושר, אוהבים, קרובים ופתוחים אז לא חבל לסכן את כל זה ולהכניס רגשות שליליים ללא סיבה? או להניח, שגם אם (במקרה הכי גרוע) זו אינה טעות והדיסק אכן שלו - בסך הכל הרי לא נגרם לך שום נזק ולא השתנה דבר ביחסים ביניכם (הוא עדיין בן זוג נפלא שאוהב אותך וטוב לו איתך). יכול להיות שהצפייה בדיסק באה כדי לשחרר את הלחץ של החודשים האחרונים שנבע בעקבות הניתוח וטיפולי הפוריות - שבאופן טבעי גרמו לו לחוש ירידה בדימוי העצמי שלו כגבר. זה לא שהוא בגד בך עם מישהי, או הלך לחגוג באורגיה או שיקר לך. נסי לראות את הדברים בפרופורציה ואל תחבלי ביחסים ביניכם. השקיעי אנרגיה חיובית ורצון אמיתי בהריון ובלידה הקרובה - ובטווח הארוך - במשפחה המורחבת. אין דבר כזה חוסר יכולת להאמין - כשיש רצון טוב ואמון - השמיים הם הגבול.

כן גם אני חשבתי שיש מזהו מוזר בהקשר שלך לבין הדיסק הכחול, לבין הקייטנות של הילדים..... נשמע מסריח...