זוגיות

שלום רב, נחירות הם עניין מעצבן לחלוטין, ואין אפשרות להתעלם מהטירדה שהן יוצרות. ידוע שפעמים רבות ניתוח אחד אינו עוזר, וזה לא חריג, וצריך להמשיך הלאה, כי ישנם חלקים גופניים אחדים בתהליך יצירת הנחירות, ואין כריתת האחד מספיקה או משפיעה תמיד על הנוספים. אבל - פעמים רבות לא מדובר רק בפרוצדורות הרפואיות, אלא בתהליך עצוב של התכנסות האדם אל מה שנוח לו, ללא "התחשבות סביבתית", כאשר הנחירות זה רק חלק מהעניין, ונלווים לכך: השמנה, הזנחת המראה וההגיינה. אם מה שתארתי כאן מתאים להסטוריה שלך, כדאי לקחת את תגובת אשתך כמשהו שמהווה תמרור אדום, ולפתוח בהליך עמוק ומחייב של התבוננות עצמית, והתחשבות הדדית. כללית - טוב שלזוגתך יש הערכה עצמית כזו, שמסרבת להתחכך עם תהליך שדומה למה שתארתי. לפעמים ההסטוריה אינה מתחילה בהתדרדרות הגברית, אלא היא חלק מתסכולים ותגובות הנגד הכוחניות של הבעל כלפי מה שקורה בזוגיות, ובעיקר מה שלא קורה במיניות. ארועים שכאלו מוליכים את ההצעה שלי לכיוון חדר הפסיכולוג, ללא קשר לטיפול הכיררגי המתבקש. מדובר אז בתהליך שיקום הזוגיות, שמצריך הליכה אחורנית אל הדיאלוג והדואט שביניהם. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם