אמא מבוגרת
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
חבר שלי בן 29 ואימו בת 60 לערך - אישה בריאה פיזית אך בעבר סבלה ממחלה נפשית, היא גרושה קרוב ל 25 שנה ובתקופה זו לא יצאה אם אף גבר.היא לא עובדת ולא מעסיקה את עצמה בשום צורה - מבחירה כל שרוב היום היא יושבת בבית דיי לבד. העיניין הוא שחבר שלי קרוב לשנתיים כבר מרגיש מחוייב לאמא שלו "אני בשבילה בן הזוג" כהגדרתו זה בא לידיי ביטויי בקניות שהוא עושה איתה, מחויבות לבוא לבקר ולאכול צוהריים כמעט כל יום ללוות אותה לאירועים חברתיים , הסעות וכו. אנחנו זוג צעיר שעבר לגור ביחד לאחר הצבת אולטימטום מצידי - המעבר לגור יחד גרר תגובה של בכי דמעות מצידה וחוסר פירגון מצד האם שנעשה בקטנות (לא היתה סצנה רועשת). כל פעם שאנחנו קונים משהו לבית חבר שלי חש צורך לקנות גם לה - תנור, שטיח כניסה , פרחים כמעט הכל.כל פעם שאנחנו באים היא דורשת ממנו נשיקה ככה סתפ מאמצע שום מקום או באה ומחבקת אותו גם לידי - לדעתי זה לא נורמלי. כשאני מעירה על האובססיה אני זוכה לתגובה נוסח זה לא בעיה שלך. או את יכולה לפרגן ולעזור במקום להתלונן - הוא מצידו חושב שזאת מערכת יחסים נורמלית בין הורה לבן אנחנו רבים הרבה בנושא האם להרים ידיים ולעזוב או שיש דרך לפתור את הבעיה
שלום רב, יש התנהגויות שנעשות למען מישהו או משהו, ויש התנהגויות שנעשות בגלל משהו מבפנים. אני מציע שתתבונני במתרחש ותראי מה הגורם ש"מדליק" את ההתנהגות של החבר שלך: האם זו התנהגות דרשנית או ציפייה להתנהגות כזו מצד אימו, או שזה צורך שלו. יתכן וקיימת סיטואציה מתמשכת ביניכם שאינה נוחה לו, ושעודף תשומת הלב שלו לאימו קשורה לקושי שלו בקשר איתך. אפשרות זו מועלית, כי פעמים רבות קורה שמה שרואים כסיבה (אמא תלותית, במקרה שלכם) שגוררת תוצאה (קשיים בזוגיות) - דורש התבוננות הפוכה. הבט אלטרנטיבי שכזה יציב את הקושי שקיים ביניכם (שאינני יודע עליו הרבה, למעט הדרישה שלך למגורים משותפים)כסיבה, ואת חוסר הטיפול בכך כגורם שיוצר מתח, ומתנקז לנושא האמא הבעייתית. במילים מסכמות: גישה אחת היא לבחון את מה צריך לצמצם קודם: את המידה בה אימו דרשנית ותלותית ומאויימת, או את המידה בה החבר שלך תלותי וחרד להפרד מאימו. גישה נוספת היא לבחון האם יש ביניכם משהו טעון, שמתלקח מהגפרור היותר זמין בשטח. ההבחנות אינן פשוטות, וגם לכשתעשנה נכון - דרך הטיפול במצב תהיה מורכבת, ומהסוג שאינו ניתן להעברה בפורום הזה, במייל. ולכן - יתכן וטוב תעשי אם תציעי לחבר שלך לראות בפנייה ליעוץ מקצועי את תהליך ההתבגרות הרצוי לכולם. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
שלום. ההתנהגות ה"תלותית" באה מצד אימו כך היה גם הרבה לפני שהכרנו אני חושבת שמהרגע בו הוריו התגרשו - אם זאת לפי דבריו, הביקורים והעזרה זה צורך שלו ולא דרישה מצידה (אם כי אני בהחלט רואה דרישה התנהגותית אם כי לא מילולית). לדעתי זה צורך שנובע מעודף רחמים או אכפתיות כלפיי האם שתמיד נוהגת בחוסר אונים מוחלט. המריבות שלנו הן בסיטואציות בהןנקנה רכוש לאם , לצורך העיניין מקרר ישן - במקום ללכת לקנות חדש היא במשף חודשים התלוננה שהמקרר לא מקרר עד שקנו לה חדש - ואני שואלת למה היא לא קונה בעצמה אלה "מובילה" אותו לקנות וכך גם בעוד הרבה דברים אחרים כמו כיסא לגינה או כליי כתיבה. ההשאלה שלי היא איך עליי לנהוג או כיצד להוביל אותו להבנה שעליו לנהוג אחרת (אם בכלל) בלי לריב איתו.וגם חשוב לי לדעת אם זה "קרב" אבוד. אני אישית הגעתי למצב של חוסר כבוד מוחלט לאם שהוא כל כך אוהב ונמנעת מלבקר אותה בכלל - מה שגורם לתיסכול מצידו, טיפול מקצועי לא בא בחשבון מצידו. חשוב מאוד לציין שאמו היא אשה שקטה ונעימה ואם לא היה מדובר בבן זוג שלי אולי גם ההיתי מחבבת אותה לא נוצרו מריבות או עימותים ביני לבינה והיא מתייחסת אלי בכבוד וכך גם אני כלפיה (הצגה) כשאני איתה.... ואולי זאת הסיבה שחבר שלי לא רואה בעימו את הנצלנות והתלותיות שאני רואה. איך יוצאים מי זה?