חבר שלי בדיכאון ממושך - דחוף !!!
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
לפני כחודש נפרדנו לאחר למעלה משנה שהיינו יחד.אני בת 27 והוא 33 . זו היתה אהבה ממבט ראשון והכל היה פשוט מושלם . לאחר מספר חודשים שהיינו יחד המצב החל להשתנות הוא התחיל להתכנס בעצמו וקצת "לרחף". מצב הרוח שלו לא היה כ"כ טוב. לפני מספר חודשים סיפר לי שהוא נפגש עם פסיכולוגית על-מנת לפתור בעיות שנגרמו כתוצאה מחוויות ילדות קשות שעבר בבית אשר השאירו לו המון משקעים. דברנו כבר על חתונה וילדים ופתאום הכל השתנה . כעת הוא סיפר לי ,לאחר מאמצים רבים ,שהוא מטופל גם ע"י פסיכיאטר ואף לוקח כדורים . לטענתו הוא משקיע את כל המאמצים כדי לצאת מהמצב ולכן אין לו כוחות ויכולות להשקיע בקשר. הוא אוהב אותי מאוד ורואה איתי עתיד , אך הוא גם מאוד מבולבל ופוחד שהוא לא יוכל "לרצות " אותי . הוא לא יודע מה לעשות וגם אני לא. האם להיות לצידו ולעשות את כל המאמצים שזה יצליח או לתת לו מרחב? אשמח לקבל עצות , אני כבר מיואשת.
דנה, באמת מצב מבלבל, מתסכל ועצוב. אבל זהו בדיוק הרגע בו נבחנות האהבה והחברות. זהו מבחן אמיתי ליחסים רציניים עם תכנון לטווח הרחוק. התמזל מזלך ומצאת את אהבת חייך, מישהו שאיתו את רוצה להקים משפחה וילדים. את חייבת להישאר לצידו, לתמוך בו בתהליך הטיפולי, לעודד אותו ובעיקר לאהוב אותו. לתת לו הרגשה שהדבר הכי חשוב כרגע זו ההחלמה שלו, להוריד ממנו את הלחץ ואת הדרישה להשקיע בקשר אלא לעודד אותו לטפל בעצמו ולהבהיר לו שאת לצידו על מנת לעזור לו ולסייע בידו לחזור לעצמו. גלי אורך רוח ונדיבות ותני לשניכם צ'אנס, והתוצאות הטובות לא יאחרו לבוא.
שלום רב, אינני מכיר אתכם, ואין לי עניין להיות המפריד או המאחה את מי שאינני יודע דבר אודותם. ולכן, אציע הבט עקרוני וכללי: החלק הדואג ל'אני' בתוך הזוגיות, צריך להיות לא פחות מתפקד ומשפיע מהחלק שדואג לבן/ת הזוג. מותר, ובהחלט בסדר, לקבוע שה'אני' שלי אינו יכול להכיל את ה'אני ' של זולתי. זו סיבה ראויה להפרד. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם