מה עושים כשאין כח לדבר ונח יותר לכעוס
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
כמעט לכל הבעיות הפתרון הוא בדיבור בין בני הזוג. אז מה עושים כשאין כוח לדבר והרגשת הכעס יותר נוחה . אנחנו זוג צעיר, נשוי 3 שנים + ילדון מקסים, מערכת יחסים טובה ויודעים לדבר, אבל לפני יומיים סתם על שטות החמצנו פנים ויומיים לא מדברים והכעס / בילבול נאגר בפנים . יודעת שצריך לדבר אבל פה טוב לי יותר להשאר כועסת מאשר להתחיל ללבן דברים להצטער על דברים והמחשבה על להשלים גם מעייפת אותי. זה לא מצב כרוני שקורה הרבה, אולי פתאום סתם מהנסיבות התעייפתי - מותר ? איך אפשר לצאת ממצב כזה יותר בקלות ? אגב, הבוקר היה נסיון לתקשורת שכלל מי היה יותר לא בסדר ומי יותר נפגע.... מעייף תודה על התייחסות ורעיונות בונות !!!
מירב, למרות שמותר ולגטימי לכעוס לפעמים, רצוי לא לתת למצב הזה להימשך לאורך זמן. כלומר לא להגיע למצב בו הכעס מצטבר והופך לטינה שהופכת לשנאה שקשה לגשר עליה. במיוחד כשהסיבה היא טפשית, שולית ולא מצדיקה להיפגע. אז מה עושים? מתכתבים. מניסיון, לכתוב זה הרבה יותר קל מאשר להתבטא בע"פ. גם הצד השני אינו קוטע לך את חוט המחשבה, וככה את יכולה להגיד את כל מה שאת באמת מרגישה. וזה תמיד יהיה הרבה יותר מרוכך ופחות בוטה מאשר בע"פ. וגם משאיר דלת פתוחה להמשיך ולתקשר. אני ובעלי מחליפים פתקים לאורך כל השנה, בכל הזדמנות (גם שכועסים וגם סתם שאוהבים...) רק שכדאי לך להזדרז כדי להחזיר את הזרימה הנורמלית וולא להשאיר את המתח באוויר, ויפה שעה אחת קודם. בהצלחה
לעניות דעתי, הפתרון האידיאלי למצבים כאלה הוא לנהוג בדרך אפקטיבית ובוגרת. משמע, דרך שתגרום להבנה וליבון העניין ובכך גם מבטיחים שאותו ויכוח לא ישנה. הדרך האידיאלית לליבון הויכוח, אינה האשמות, הגורמות לצד השני להיכנס ל"מגננה", שהרי ידוע כי "ההגנה הכי טובה היא התקפה", אלה, הבהרת העניין בגוף ראשון. כלומר לנסות להבין את הצד שלו , אך במקביל להבהיר עמדתך ב"בגוף ראשון" , מה את מרגישה. שוב, לא ברמה של האשמה אלה תחושה אישית. בדרך זו, תמנעי תגובות נסערות, הדיון יקבל אוירה רגועה וטובה והתוצאה תהיה הרבה יותר אפקטיבית.
שלום רב, הפנייה שלך מייצגת זוגות רבים שמאופיינים כמשכילים, נאורים, נעימים זה לזו - אבל מסובכים בקשר שמניב עליות ומורדות רבים, ועוגמות נפש מתמשכות. אצלכם, כמו אצל רבים אחרים שאמונים על פתרון קונפליקטים בדרכי תקשורת, יש התמקדות אל תוך ה'מיקרו -קוסמוס' של התקלה: מי אמר קודם מה; מדוע זה לא התיחס כשורה לזו; כיצד הוחלט בעבר שננהג, וכיצד בפועל מישהו מביניכם לא עמד בהחלטה;, וכו' וכו'. זוהי גישה, שמאד מצדיקה את עצמה פעמים רבות - שלפיה מתבוננים בסיטואציה הבעייתית ומחפשים את דרכי הפישור והתיקון, תוך בניית הסכמות חדשות מידי פעם, שמשמשות ככוח המניע הלאה. מצאתי שאצל זוגות כאלו יש, כמו במקרה שלך, רווייה ואפילו כעס, על כך שלאורך זמן הם אינם חדלים מלהתעסק בדברים שנראים "קטנים אבל משגעים". הצעתי לכם: לנסות את גישת ה'מקרו-קוסמוס', דהיינו התבוננות כאילו מתוך מרחק, דהיינו מה שמאפשר פרספקטיבה. כדי לתת דוגמה אני מפנה נועצים למציאות היום יומית של פקק תנועה. התנהגות בתוך ה'מיקרו-קוסמוס', תהיה נסיון בלתי פוסק לזוז מנתיב לנתיב, כדי להרוויח תזוזה מהירה יותר (שבד"כ מביאה לעצבנות, שספק אם שווה את ההתקדמות). התנהגות שמתייחסת ל'מקרו-קוסמוס' תהיה קשורה בבחירת עיתוי "חכם" יותר ליציאה לכביש, ואולי בנסיון להזיז את הפגישה הקרובה ברבע שעה, כדי שלא נרגיש לחוצים, או בהרגל קבוע של לקיחת עיתון במכונית, כדי שננצל את ההמתנה בפקק למשהו ראוי. גישה כזו מתבוננת על חייכם בהבט של הכוחות המרכזיים שמניעים אתכם: עוצמת המשיכה; דפוס המיניות; חלוקת התפקידים בבית; העיסוקים המקצועיים שלכם; מידת ההנאה או מידת המתח שאתם חשים זה כלפי זו; אורח החיים התרבותי; וכו'. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
צריך מאוד להזהר , כי כשנגמר הכח לכעוס , זה מתחיל להיות יותר נוח להכות האחד את השני :-)
חשוב מאוד שמי שמרגיש שטעה יודה. וחשוב להגיד את מה שצריך ולא לשמור בלב.
המיקרו זה מה שאנחנו עוברים ביום יום - איך עוברים למקרו??????
מנהל פורום זוגיות חברה ותעסוקה
