מה עושים?
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
ערב טוב, אני בת 38,אמא לשלושה ילדים מקסימים.הבעייה שלי היא בקשר שלי עם בעלי. הכל התחיל עוד מתחילת הנישואין.יחסיי עם הוריו מההתחלה לא היו טובים,משפחתו מאוד קרה אליי ואל הילדים. במשך השנים היו מריבות פה ושם,כאשר כולן קשורות למשפחתו.אני מרגישה שהכל בסדר,עד שקורה משהו שקשור להוריו בפרט.ברגע שמתחיל וויכוח ביני ובינו,תמיד הוא מקלל אותי ומעליב אותי ואח"כ הוא מתנצל ואומר שאלו הם הוריו ואין מה לעשות.אני תמיד מרגישה בעדיפות שנייה למרות שהוא יודע בוודאות שהוריו לא בסדר.המצב החמיר לפני 3 שנים,הייתה מריבה בינינו כל כך קשה שממנה ניפגעתי נפשית מאוד מאוד חזק.עד היום אני מתלבטת מה עושים?האם להתגרש ממנו?הרי יש לנו שלושה ילדים מקסימים שלא הייתי רוצה לפגוע בהם.אבל,מה איתי?אני מרגישה רע במחיצתו,אני ניגעלת ממנו וקשה לי אפילו להסתכל לו בעיניים כשהוא פונה אליי.מצד שני קשה יהיה לי לגדל את הילדים לבד.אני עובדת במשרה מליאה וגם ככה קשה. בכלל ,גירושין לא ניראה לי כרגע פיתרון נכון,אבל אני שונאת להיות בבית איתו בגלל שקשה לי להשלים עם זה שהגבר שאמור להיות הכי קרוב אליי פגע בי בצורה קשה כל כך. מה עושים? עידו
עידו, לא כל כך ברור, האם המחשבה לגירושין מבוססת רק על מע' היחסים שלך עם הוריו. בכל מקרה, במידה וכן, אז בטרם תשקלי צעדייך, ולמרות שבאיזשהוא מקום , הם חלק אינטגרלי ממערכת הנישואין, רצוי שתשתפי את בעלך בתחושותייך האמיתיות בעניין, במטרה למציאת פתרון הולם לשניכם. כמו: צמצום מס' המפגשים שלך איתם , גיבוי ותמיכה מצידו בסיטואציות לא נעימות מולם (בהנחה שיש דברים בגו) וכו'. במקביל, כדאי שתנסי לשוחח גם איתם, ולשתפם בהשלכות הדבר על מערכת היחסים בינכם והנזק האפשרי.
היי, תודר רבה על תשובתך. המחשבה על גירושין,לא מבוססת על יחסיי עם הוריו.אני נשואה כבר 15 שנה,ולאורך כל הדרך הושפלתי ע"י בעלי בעיקר בגלל הוריו. אני משוחחת עם בעלי המון,אבל כל פעם זה קורה שוב.אני לא רואה איך זה יכול להיפסק.הוא מבטיח שוב ושוב שזה לא יקרה שוב,אבל זה קורה ועוד איך קורה.אני לא יפגשת עם הוריו בכלל אבל אני לא עוצרת אותו מלקחת את ילדיי אליהם.אני לא מוכנה שגם ילדיי ייסבלו,למרות שהם מרגישים קרירות מצידם. אני מרגישה שאני נימצאת בסרט- "לישון עם האוייב"-כמה שזה נישמע רע,ההרגשה היום יומים שלי רעה יותר. תודה על תשומת ליבך עידו
שלום רב, טוב לפעמים ללכת למה שנקרא: "תפיסת עולם" בלשון הציבור, או 'סכימות של קוגניציה חברתית' בלשון הפסיכולוגית. האפשרות לקלל את בת הזוג, והעמדת הזיקה להורים במעמד שמאפיל על הזיקה הזוגית - הינה התנהגות שמתאפשרת עקב תפיסת עולם שמצדיקה זאת. בעלך אינו אדם רע, יש להניח, אלא "בסך הכל בנאדם", שפועל עפ"י כללי 'כן' ו'לא' שקיבלו את עיצובם מימים ימימה. במערכת תרבותית-חברתית-משפחתית ששם האב הוא הדמות הדומיננטית לאורך כל שנות בניו, ו "בית ההורים" הוא המקום החשוב בהיררכיה המשפחתית - בהחלט סביר למצוא נשים שהגיעו לשם עקב נישואיהן, שמרגישות נדחקות ומקופחות. אם תפיסת המצב שפרסתי נראה לך כמשהו שמייצג את הסיטואצייה הכללית של חייך, יש לי ספק גדול אם הדרך לתקן את המשברים שביניכם תעזר באמצעות תקשורת הדדית, כי היא הרי מעוגנת בתפיסת עולם שאינה מאפשרת לתת לך מקום של כבוד ושותפות. יש להניח כי מה שנדרש כאן זהו שינוי תפיסת העולם של בעלך. מדובר על מהלך מאד דרסטי, מורכב מבחינת הסיכוי להצלחה מול הסיכון של הסלמת היחסים, ובוודאי שמצריך הכרות טובה איתו, ולו גם אם יעשה רק דרכך. להגברת הסיכוי, מאד מומלץ שתסתייעי במהלך שכזה בגיבוי של יעוץ מקצועי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
ערב טוב, צדקת בהחלט-לא יכולתי לתאר את המצב טוב ממך. אני מבינה שאין לי דרך לתקן את הנ"ל וכל שיחה איתו פשוט מיותרת.טיפול,לא בא בחשבון מאחר והמצב הכספי שלנו לא הכי טוב,ומה גם שאני לא מאמינה שפתאום אתחיל לאהוב אותו שוב.התחתנתי עם גבר שאהבתי ובמשך כל השנים נתתי מעצמי על מנת שיהיה לו טוב.הוא תמיד חשב שאם התחתנו אז אני החצי השני שלו.אני חושבת אחרת,אני חושבת שגם לאחר שמתחתנים אני עדיין נישארת אדם שלם בזכות עצמי ואני לא משלימה אותו,ואני לא אמורה לוותר על כל הדברים שאני אוהבת רק כדי שיהיה לו טוב. אני משקיעה מאוד בילדים משתדלת להגיע לכל אחד מהם למרות העבודה הקשה ולמרות שהרבה זמן לאחר העבודה,לא נישאר לי. מאחר ואין שיתוף פעולה מצידו בכל מיני תחומים בחיי היום יום אני חושבת שאצטרך בכל זאת לחשוב יותר ויותר על פרידה.אולי לא גירושין(מילה קשה)אבל בהחלט לחיות בניפרד. תודה לך. עידו
מנהל פורום זוגיות חברה ותעסוקה
